להיות, ליצור ולהגשים!

החיים בארצנו מוכת הפיגועים, המלחמות, המאבקים והקיצוניות היא דוגמה קלאסית לעובדה הפשוטה שהעקרונות המתוארים בסרט ה"סוד" לא לעובדים בזכות עצמם וכי חסר בהם משהו. בארץ שלנו יש הרבה מאד אנשים, שכפי שמכוון הסרט, מאמינים (1), מבקשים (2) ומקבלים (3) את מבוקשם מהיקום. אבל יש גם הרבה מאד שסעיף הקבלה (3) לא קורה. מה חסר?

מצד אחד הסרט הסוד בכיכובם של בכירי המדריכים לצמיחה אישית בעולם, מתמקד בעובדה הפשוטה שג'ימס אלן כתב עליה לפני כמעט מאה שנים בספרו "מחשבת האדם" (ושתרגמתי לפני כמעט 3 שנים) ש: "האדם הוא האדון למחשבותיו, היוצק של אופיו והיוצר והמעצב של התנאים, הסביבה והגורל". מצד שני הרבה מאד פעמים הנוסחה להגשמת השאיפות כפי שהיא מוצגת בסרט אינה משיגה את התוצאה המיוחלת.

מה שחסר בסרט נאיווי וחביב זה הוא גישה המקנה כלים מעשיים, הכוללים לקיחת אחריות אישית על התוצאה. לכל אחד יש יכולת להשפיע באופן כלשהו על התוצאות – וכדברי מסכת אבות א, פסוק יג: "אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתיי" כלומר, חסר כאן מרכיב נקיטת העמדה המעשית והפעולה. זה לא מספיק להאמין ולבקש בסגנון תפילתי ומופשט אלא נדרשים אנו להתכוונן גם במחשבה וגם בעשייה.

העשייה היא הרבה יותר מורכבת ממה שנדמה לנו. עשייה מלאה היא גם פעולה פנימית של בחירה וסדרי עדיפות ברצונות וגם חיצונית של תכנון השלבים ולוחות זמנים, שיתוף פעולה עם אנשים אחרים ולמידה.

ביחס לפעולה הפנימית הנוגעת לאמונות ולרצונות האדם – נמצא עצמנו, לא פעם, רוצים שני דברים הנוגדים אחד את השני. כך יוצא שבמו-ידינו אנו גם יוצרים את המציאות וגם מבטלים אותה, כשהתוצאה היא איפוס התוצאה.

דוגמה לפרדוקס הרצון המתנגש הוא חשיבה שלילית. התת מודע שבנו אינו מזהה מילות שלילה. מבחינתו הכל אפשרי. כך כאשר אנו אומרים לעצמנו "אני לא רוצים מלחמה" – המסר שמועבר ליקום הוא "אני כן רוצה מלחמה". כך שאין פלא שבזמן שאנו מבקשים מעצמנו ומהיקום לפעול באופן מסוים כך אנו גם מבקשים לפעול ההיפך. האם אנחנו יכולים לחשוב על נושא בו אנו ממוקדים במה שאנו לא רוצים? האם אנחנו יכולים לחשוב על מחשבות כגון: אני לא רוצה להיות לבד, אני לא רוצה שיבגדו בי, אני לא רוצה שיכעסו עלי, אני לא רוצה למות, וכן הלאה? אם נזהה מחשבות שכאלו – אז כדאי שנדע שזה טבעי – ושכמעט ואין אדם הנקי מהן.

אפשרות שלילית דומה אך שונה היא מיקוד בעוולות שנעשו לנו (דפקו אותי / גנבו לי / זלזלו בי / לא רצו אותי / וכו')? אם נזהה מחשבה שכזו – אז הנה דוגמה נוספת לאפשרות התנגשות שכזו.

אפשרות שלילית נוספת היא מיקוד מתמיד במחשבות המפחיתות מהיכולות ומהערך העצמי, כגון: אין לי…, אני לא יכול…, אני לא ראוי…, אני לא טוב ב… ועוד.

אפשרות אחרת שאינה שלילית למחשבה הסותרת מחשבה היא רצון של שני דברים המתנגשים אחד בשני. לדוגמה עבדתי פעם עם אדם שמצד אחד רצה להוביל את חייו לחיי יוזמה, יצירתיות ופעולה, מצד שני הוא לא היה מוכן לשחרר את ההעדפה שלו להיות האדם השני. בתוך תוכו הוא העדיף להיות מספר 2 – סגנו של המוביל. אנחנו יכולים לראות איך אדם כזה עלול למצוא את עצמו פועל באופן המכשיל את עצמו.

המקרים הללו אינם מתארים את כל טווח האפשרויות, אך הן נותנות תמונה רחבה לגבי הגורמים שיכולים להכשיל אותנו. השלב הראשון בשחרור המחשבה הבולמת הוא לזהות אותה. ישנן הרבה מאד שיטות וגישות לזיהוי תבניות החשיבה, ובאותה המידה ישנן גם הרבה מאד שיטות וגישות לעבוד איתן ולהשתחרר מהן. בכל מקרה השלב הבא בתהליך הגשמת הרצונות הוא שחרור המחשבות הבולמות.

גורם קריטי נוסף שחסר בנוסחה המוצגת בסרט "הסוד" הוא תחום הרגשות. לרגשות שלנו יש מספר תפקידים. אחד מהם הוא להוות דרך להמחשה וחיבור למושא הרצון. כאשר אנו לא יודעים מה באמת עושה לנו טוב, או מה באמת יכול לשמח אותנו – יקשה עלינו לגרום לו להתממש. כלומר האמונה לא יכולה להיות קרה ומנותקת מהרגש. ואיך נדע איזה רגש עוזר לנו, או איך נדע איך להפעיל את הרגש כדי שידחוף אותנו לעשייה יוצאת מהכלל?

מילת המפתח כאן היא ההתלהבות. אם רק הייתם רואים איך ביתי בת השמונה מתארת את הפעולות שהיא נקטה כדי לטפל בטמגוצ'י שלה – הייתם מבינים. היא כל כולה בעניין. היא לא אדישה או מכאנית. היא לא כעוסה או מפוחדת – אלא מלאת התלהבות, שמחה, סקרנות ויצירתיות. הרגש הזה לא מרחף או רובץ לו בחלל. רגש ההתלהבות מתבטא בגוף שלנו באופן מסוים – וכל שעלינו לעשות זה לזהות את זה, ולהביא את זה לידי ביטוי בכל פעם שאנו רוצים להגשים.

כך יוצא שבסופו של דבר חשוב יותר מכל לזהות את הרצון המדויק והנכון לנו (1), לזהות ולהשתחרר מרצונות מכשילים (2), לחבר את הרצון לחוויה פנימית מלהיבה (3), לפעול ולעשות באופן ישיר ועקיף תוך תכנון וקביעת לוחות זמנים, יצירת שיתופי פעולה עם אחרים ותוך למידה, שיפור, ויתור ומחויבות חדשים (4).

סעיף אחרון וחשוב בכל התהליך הוא ההבנה שאין אנו אדונים על היקום אלא רק שותפים לו. לכן, לכל דבר יש את הזמן שלו ואת הסנכרון הקוסמי המתאים. כך שהשלב החמישי הוא בנוסחה החלופית שלי לסרט ה"סוד" הוא להתמיד (5). אם בחרנו להיות אנשים בעלי רצון מסוים – אל לנו להרשות לעצמו אפילו לרגע אחד לחדול מלהאמין בו ולהתמיד הן ברצון, הן בשחרור הרצונות המכשילים, הן בחיבור לחוויה הפנימית המלהיבה והן בפעולה ועשייה תוך תכנון, שיתופי פעולה ולמידה.

לסיום – רק פרט אחד קטן: מידע אינו ערובה לידע. מידע הוא אין סופי, אך הידע לעומתו הוא מוגבל ותלוי בבקיאות אישית שנוצרת מהתנסות מעשית. רוצים עזרה, ליווי או הכוונה נוספים – אפשר לפנות אלי לאימון אישי (לחצו כאן לקישור) ואפשר גם לקרוא את מה שאומרים מי שכבר התאמן איתי (לחצו כאן לקישור).

בהצלחה בדרככם
יובל הרפז
אימון ופיתוח מנהיגות אישית
מחבר הספרון "חמש שאלות משנות חיים"