אוטנטיות אישית כתנאי להגשמת חזון אישי
1 03 2008עד לזמן כתיבת שורות אלו הורידו את ספרון חמש השאלות כמה מאות איש. זה מרשים. יחד עם זאת מספר האנשים שכתבו לי "אין לי כרגע זמן להתייחס לשאלות…" מרשים לא פחות. כל אדם ובחירותיו.
אני יכול לראות את הרצון הפנימי של הרבה מאד אנשים לחוות תוצאות אחרות בחייהם. הם ממש מתאמצים לעשות משהו. הם קונים ספרים, רואים סרטים, שומעים הרצאות, הולכים לסדנאות ועושים המון דברים נפלאים. יחד עם זאת הרבה לא ממש קורה. תחושות פספוס, אכזבה, ציניות וחוסר אמון מתחילים להתמלא בהם. טבעי, בהחלט תהליך טבעי למי שלא משלב עשייה בידיעה.
מה, אם כן, באמת אפשר אחרת? האם באמת יש אליטה כזו או אחרת של בעלי ממון, שררה וידע שחוסמים את האדם הפשוט מיצירה של משהו חדש, מלהיב ומוצלח בחייו או שיש זווית חשיבה חשובה שנעדרה מעיניהם של כל מחפשי הזהב הרוחני המודרניים?
אני חושב שהאפשרות הראשונה נכונה כל עוד האדם ימשיך להמעיט בערך של עצמו וירשה לעצמו לוותר על האפשרות של ההתפתחות והצמיחה האישיים. כל אדם המאפשר לאחרים להיות מי שהם יכולים להיות מגלה את איכויות המנהיג שבו. זה נכון גם ביחס של האדם לעצמו. כל אדם שימנע מעצמו להתפתח גוזל מעצמו את החרות. חרות אישית ובסיסית זו מאפשרת לאדם לממש את יכולותיו הרבה מעבר למה שהוא חושב שהוא יכול. יכול להיות שלא נבחין בזה בדור שלנו כמו שחוויית החיים כפי שאנו חווים אותה הייתה בגדר אוטופיה בעיניהם ובדמיונם של מיליוני אנשים לפני מאה שנים ויותר.
האפשרות השנייה בה יש שאלה שנעלמה מעיננו עד כה – רלוונטית בכל תנאי. השאלה הנעלמת היא מי אנו רוצים להיות כאדם ייחודי והמשיג את חזונו? איזה אדם נהיה כיחידים, כחברה, כתרבות וכיקום? איך נגלה ונביא לידי ביטוי את מי שאנו יכולים להיות מעבר להגבלות של זמן או כסף?
התשובה לשאלה זו נעלמת מעיניהם של רבים, משום שהם מדלגים מעל השאלה.
עוד שלושה שבועות נחגוג אצלנו את חג הפורים. יש אנשים שטוענים שבימות המשיח החג היחידי שיישאר עוד על כנו יהיה חג זה. בחג זה אנו שואלים את עצמנו ובודקים מה היא המסכה שעל פנינו ומי הוא האדם האמיתי שנמצא מתחת לה.
בהזדמנות זו אני מאחל לכולם ראשית להבין מי הוא האדם שחי את החזון שלכם, מי הוא האדם שהייתם רוצים להיות שמגשים את הרצונות שלכם? ושנית לבחור להיות האדם הזה. לבחור להיות האדם הכי אוטנטי, ייחודי ומקורי שאתם יכולים להיות. היו הגרסה הראשונה של מי שאתם רוצים ויכולים להיות ולא הגרסה המועתקת של מישהו אחר רק כי אתם כך רגילים.
כך, לאחר שבחרתם להיות האדם שהייתם רוצים להיות, חיזרו לברר את הרצונות שלכם ופעלו למימושם.
בהצלחה
יובל הרפז









היי יובל
אכן אני מסכימה אתך שאנשים רבים נושאים בליבם חזון, תקווה,חלום, או סתם רצון קטן להביע את דעתם הכנה … ולא עושים זאת.
הקושי טמון לדעתי באמונה. רק כאשר אדם מאמין באמת ביכולתו להיות הוא, יצליח בכך. הקושי הוא , שימים רבים קדמו לך מורים שבאו וחיזקו בנו את האמונה באי היכולת לשנות, ימים רבים שמענו מ"מורים" חכמים ויודעים כמה אנו לא מסוגלים וכמה הדרך בלתי אפשרית לנו.
ה דרך לא פשוטה, אך אפשרית.
יישר כוח על האמונה שאתה זורע בבני אדם
אורלי
תודה אורלי,
אך לידיעתך המורים אינם אלו שחיזקו בנו את האמונה באי היכולת ובאי המסוגלות. מורים אלו בסך הכל השמיעו לנו את מה שרצינו לשמוע. בעיני אין כל אשם במורים כאלו או אחרים ולמעשה אין כל אשם מאף אחד, אפילו לא בעצמנו.
הדבר דומה בעייני לשתיל המצפה מעצמו להניב פירות. זה פשוט לא הזמן הנכון לו. עליו לצמוח קודם תוך העזרות במקל תומך, להתחזק, להתפתח ולגבוהה, עד ליום שבאופן טבעי הוא ינץ פרחים ויבשיל להפיק פירות.
באותה המידה כל אדם מתעורר ליכולות שבו בזמן הנכון לו. זו היא נקראת אבולוציה רוחנית.
כשאנו נולדים אנו תלויים מאד באחרים, ואנו מתרגלים לתלות זו עד ליום שהיא אינה משרתת אותנו עוד ואנו מחפשים העצמה והשראה במקומות פנימיים. רק כאשר נתחיל לתרגל את האמונה בעצמנו נהיה מסוגלים לפתח יכולת זו. יש אנשים שזה קורה אצלהם למרות המורים החיצוניים ויש שזה קורה אצלהם דווקא בזכות.
אם התעוררנו לעוצמות הגלומות בנו נמצא עצמנו צועדים צעד אחד משמעותי ונוסף אל עבר מי שאנו באמת…
בברכה
יובל