מתי זה הזמן הכי נכון לעשות שינוי?
4 04 2008
הנה גם חג הפסח בשער, וכמו כל שנה הוא מסמל עבורי את לידת ביתי נעמה, בערב החג לפני שבע שנים וגם את השאיפה לצאת מעבדות לחירות – זמן של שינויים. אך אם נניח לרגע את ההיסטוריה היהודית והמשפחתית בצד, מתי באמת זה נכון לעשות שינוי? הרבה מאד פעמים אנחנו מתעוררים כשהשינוי שקורה מסביבנו נותן לנו "נוגרה בגבות", או כאשר החרב כבר על הצוואר. האם זו הדרך היחידה? האם עכשיו זה כבר לא מאוחר מדי? ממש לא!
נניח שאנו רוצים לתת ביס בתפוח. מה נעשה? יש מצב שנקפוץ לסופרמרקט ונביא מלוא הסל. רק שפתרונות האינסטנט טובים בדרך כלל לתוצאות שיחזיקו בדיוק לאורך הזמן שלוקח לנגוס בתפוח. מצד שני בואו נתאר לעצמנו איך עץ ששתלנו, השקינו וטיפחנו ייצר לנו תפוחים איכותיים מתי שרק נרצה. אך אני יכול לשמוע את המחשבה שיכולה לעבור לנו בראש: "זה לוקח ימבה זמן לגדל עץ, וזה לא רלוונטי במיוחד כאשר אנו רוצים לתת ביס – עכשיו!"
האמת, צודקים. יחד עם זאת, הזמן הכי טוב לגדל את העץ הוא עכשיו, משום שאם לא נעשה זאת תחושת הפספוס תלווה אותנו כל החיים כי לעולם לא נמצא את הזמן הנכון לשתול אותו.
פעם, בימים בהם הייתי רווק נטול מחויבויות, שמעתי שיחה מקרית ברחוב בה מישהי אמרה ש"זה אף פעם לא זמן טוב לעשות ילדים". היום, לאחר כמעט עשר שנות נישואין ושלוש בנות אני עדיין חושב שהיא צדקה. זה אף פעם לא זמן טוב לעשות שינוי משמעותי בחיים. מצד שני אם לא נצא מתחום הנוחות שלנו ובכל זאת נפעל – שום דבר גם לא יקרה.
המצב הכי גרוע הוא הרגע בו אנו עלולים לגלות, שעברנו את הרגע בו היינו יכולים לעשות דברים בנחת ואנו נדחפים לפעולה לחוצה ותחת אילוצים. לא חסרים אנשים שמתעוררים לאפשרות של שינוי רק לאחר שפיטרו אותם, לאחר שמנהל הבנק שלהם חסם להם את החשבון, לאחר שהלקוחות עזבו אותם, לאחר שאיחרו את הרכבת או לאחר שבן הזוג פירק את החבילה.
אף אחד לא חייב להסכים איתי אם אומר שרגעים כאלו הם מתנה מהיקום, אך תמיד ובדיעבד אפשר לראות סימנים של סערה מתקרבת – הרבה לפני שהיא מתפוצצת לנו בפרצוף. אם רק נהיה יותר קשובים לעצמנו ולסביבתנו ולהתאים את עצמנו מבעוד מועד מאד יכול להיות שנוכל להיות בשיא כושרנו ברגע האמת ולהפוך את רוע הגזרה למעדן כמו פנקייק על מחבת טפלון חדש ומשומן.
חיינו מעולם לא היו יותר דינאמיים, מורכבים ומלאי הפתעות מאשר היום. מי שמצליח באמת הוא מי שמפתח את המנהיגות האישית שבו, ומוביל את עצמו לחיים בהם הוא ממצה את המרב ואת המיטב שבו. אך היכולת להוביל את עצמנו לחדשנות ולהתאמה עם הסביבה אינה משהו שמרבית האנשים נולד איתו.
לא צריך להיות מהנדס חלליות כדי להבין שקשה מאד להוביל שינוי בחיים ללא ליווי והנחיה מתאימים. הסיבה העיקרית לחוסר הצלחה בתהליכים כאלו הוא העדר ידע או הבנה של מאפייני תהליכי שינוי. זה אפשרי, איש-איש בדרכו שלו, אך בכל מקרה זה דורש ליווי, תרגול ואימון.
רוצים להנהיג את עצמכם למציאות מבטיחה יותר?
רוצים להתאים את עצמכם טוב יותר לסביבה המשתנה?
רוצים לענות על השאלות בספרון חמש השאלות באופן שיגרום לכם לקפוץ בבוקר בחדוות עשייה?
אולי היום זה הרגע הכי נכון להתחיל ולעשות משהו אחרת.
מחר תמיד יהיה מחר אחר שידחה את ההתחלה, ואתמול לעולם לא יחזור.
עכשיו זה הזמן היחידי בחיים לעשות משהו חדש
גם אם אנחנו בבלאגן וגם אם אנחנו פשוט רוצים יותר.
למי שמעוניין באימון אישי ליצירת מציאות ועתיד חדשים בחייו, מוזן ליצור איתי קשר.
בהצלחה וחג שמח
יובל הרפז
"מתי זה הזמן הכי נכון לעשות שינוי?"
השאלות שעולות לי הן…..
למה לעשות שינוי?
מי מבטיח לי שהשינוי יהיה לטובה – יכול גם להיות לרעה?
להחליף מקום עבודה למשל או תחום בקרירה כרוך גם בסיכון….
מה מבטיח לי שלא אתחרט על השינוי… לא תמיד ניתן לחזור אחורה…
לכן כשיש אילוצים לשינוי - אז יוצאים לפעולה כי אין ברירה..
הי אורן,
שאלות נפלאות!
ראשית, "לשאלתך למה לעשות שינוי?"
אתה צודק, האדם בד"כ עושה שינוי משום שמשהו לא נוח לו או שיש "אילוצים".
אם הכל היה טוב ונוח – אז אני מניח שלא היינו מוצאים סיבה לעשות שינוי.
מצד שני אני גיליתי שהסיבה העיקרית שבגללה
בני אדם עושים שינוי זה פשוט כי הם יכולים.
שנית, לגבי הבטחון בתוצאה, את זה אין לאף אחד.
מה שכן יכול להיות זה את הבטחון של האדם בעצמו,
ביכולותיו, רצונותיו ואמונותיו.
לעולם כל צעד שניקח בחיים יהיה בהם מרכיב של סיכון.
יש המון דברים שאנחנו לא יודעים אלא רק בדיעבד וגם אז
זה לא כולל הכל.
אתה תמיד יכול לחכות שמישהו ידחוף אותך או שתיתקל בקיר
שיאלץ אותך לזרום בדרכים חדשות. זה נשמע מאד פאסיווי,
נגרר וממעיט ומצמצם מיכולות האדם.
יחד עם זאת אם חרשים אילמים
יכולים להפוך למורים, מרצים וסופרים דגולים (הלן קלר),
אם נכים על כיסאות גלגלים יכולים להעפיל לפסגות הרים,
אם אנשים יכולים להתגבר על מחלת סרטן ולנצח שבע פעמים
ברציפות את הטור דה פרנס (לאנס ארמסטרונג), אם לאחר
שלושים שנות כישלון פוליטי אפשר להפך לנשיא
(אברהם לינקולן ושמעון פרס), אם למרות מחלות נפש קשות
אפשר להפך לסופרים ומחזאים ניצחיים (וירג'ניה וולף),
אז אני מאמין שכל אדם ובמיוחד הרגילים שביננו יכולים
להוביל וליזום את חייהם למחוזות בהם הם לא היו עדיין,
וזה הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין,
וזה כולל גם אותי ואותך.
שלישית: האמירה ש"לא תמיד ניתן לחזור אחורה" היא שגויה.
לידיעתך – אף פעם לא ניתן לחזור לאחור. מה שהיה, היה ונגמר.
השאלה המשמעותית בעייני היא איך אתה חי כאן והיום
מתוך נוכחות בחוויה שלך עכשיו.
האם אתה מחובר למה שעושה לך טוב? האם אתה יודע ועושה
את מה שמשמח, תורם ומשרת אותך? האם אתה יודע לזהות את זה?
אני מאחל לך בכל ליבי לחיות מתוך שימחה (שנמצאת בך בלי התנייה),
לשחרר את מה שהיה ולשאוף ליצור את החיים שהכי היית רוצה שיהיו לך
בלי להרים ידיים. אני מאחל לך לזהות את כל הבררות שעומדות לרשותך
כבר עכשיו ולחיות מתוך בחירה, ולא כי אין ברירה.
בברכה
יובל
מאד מעניין ומרתק.
ההאם ניתן לקבל ספרון זהגם במחיר מוזל יותר,בעת רכישת 4 ספרים למשל??
הי דוידה,
המחיר לרכישה כמותית שונה מהרשום בפוסט. כל מקרה לגופו.
ניתן ליצור קשר במייל.
ראשית אהבתי את הכתבה שלך. שנית, כתגובה לפקפוקים בצורך לשינוי שהעלה אורן.
שינוי זה הדבר הקבוע היחיד בעולמנו…הטבע משתנה כל הזמן (לפחות 4 פעמים בשנה)…מזג האויר משתנה כל הזמן….הכלכלה משתנה…הכל משתנה.
אין ספק ששינוי אישי שגם כרוך בצמיחה יכול להיות מפחיד. והאמת אם הוא לא, סימן שהשינוי לא באמת שינוי.
ונכון, אין שום ביטוח, גם להשאר במקום זה לא בטוח בימינו.
אז בברכת "זה הזמן וההזדמנות לצאת מעבדות לחירות"
חג שמח