בראיון שערכתי עם יאיר ניצני (לחצו כאן לראיון המלאׂ) עלה הנושא של "מה זה להיות ישראלי".

יובל: אז, נראה לי שבחרת לעצמך בכל זאת להיות ישראלי? זה משהו שהיית חוזר עליו?
יאיר: או, שאלה טובה! מה זה בחרתי?! הישראליות בחרה אותי. ההורים שלי הביאו אותי כאן. יזמו אותי כאן, והם שעשו את ההחלטה. הם באו מחוץ לארץ, ואני שואל אותם לא פעם "למה". ומרגע שאתה זורע פה את הזרעים הראשונים, אתה כבר "נגוע". מאד קשה לך להשתחרר. לטוב ולרע. אני אומר את זה גם לטוב. כי יש הרי משהו נורא טוב פה גם. אנחנו לא סתם תקועים פה. ברגע שאתה יושב עם אנשים בחו"ל, ומדבר איתם, אפילו אנשים שאתה… אולי מסתדר איתם אולי חבר שלהם, אבל הם זרים זה תמיד עבודה קשה, זה תמיד מאמץ, תמיד זה שפה קשה. תמיד זה הומור אחר. תמיד זה אסוציאציות אחרות… לך תגיד לו "היה מנוע" הוא יבין מה אמרת? תגיד לו פז"מ? מה תגיד לו?

אני יכול לומר על עצמי שלאחר שחייתי כמעט שלוש וחצי שנים בחו"ל החלטתי לחזור לארץ כדי למצוא כאן את האישה איתה ארצה להקים בית. מצאתי אותה וזה מה שאני עושה מאז. כישראלי עדיין יש לי מה לשפר. עובדים על זה.

נגוע? בהחלט.

תקוע? בחירה להיות תקוע היא תקיעות אך עדיין חופש.

האם גם אתם יודעים מה הם הבחירות שלכם ולמה?

להתראות

יובל