סקר המנהיגות הראשון שהעליתי ביום רביעי שעבר – משך תגובה פנטסטית. תודה גדולה לכל המשתתפים.

רק שיחד עם 71 המצביעים ו-28 המגיבים התבררה תמונה מלהיבה ותמוהה. התברר ש-79% מביננו רואים עצמם מנהיגים. נתון פנטסטי! יחד עם זאת, רק שלושה צדיקים התייחסו לעובדה שכל אדם יכול להיות מנהיג ואף אחד (!), כלומר 0% = אפפפפפפפפס! מהמגיבים רשמו את שמם האישי כדוגמה למנהיג!

אפשר להבין מזה הרבה דברים…

ואפשר גם לקחת הכול בעירבון מוגבל משום שהסקר הזה אינו עומד בשום קריטריון מדעי. מצד שני הפער בין כל אותן דמויות כגון מהטמה גנדי, דוד בן גוריון, בנימין זאב הרצל, מרתין לותר קינג, נלסון מנדלה, משה רבנו ואחרים ובין 79% האחוזים האנונימיים שרשמו עצמם כמנהיגים – מתמיהה.

מה עושה את ההבדל ולמה אף אחד מהמשתתפים בסקר לא ראה לנכון לרשום עצמו כדוגמה למנהיג? האם נחשפה כאן הצניעות הישראלית האבודה במלוא תפארתה? האם יש אמת בעובדה שהערכה עצמית נמוכה זו המגפה הסמויה של האדם החושב, הכי נפוצה בעולם?

אולי, אבל אולי יש כאן גם הבנה בסיסית שגויה אצל מרבית האנשים. אולי כולנו אוחזים בהנחת יסוד מעוותת המונעת מעצמנו לראות את עצמנו במלוא הדרנו?

כל עוד נאמין שמה שעושה מנהיג זו הפורמאליות של תפקיד, הסיטואציה בה הוא משפיע על קהילה גדולה, או שזו יכולות רק של יחידי סגולה מרבית האנשים יחשבו ש"מנהיג" הוא מישהו אחר שהוא לא "אני", וימשיכו לחוות את חייהם כ"נגררים", "קורבנות" ו"מסכנים" שהמדינה, הרשויות, החברה, התרבות וכו' תמיד דופקות אותם. ככאלו לעולם לא נצליח לראות עצמנו כמנהיגים.

לא מזמן שאל אותי מישהו מה אני חושב על כך שהמשלחת הישראלית לאולימפיאדה אכזבה כל כך? עניתי לו שאני לא יודע ושאני גם לא מעוניין לדעת את התשובה. הוא הרים גבה, וכמובן שסיפקתי הסבר. בעיני, על כל התרחשות לא נעימה בעולם או שיוצרת סבל אנו יכולים להגיב בשלוש אפשרויות:
1.    להתלונן, לבכות ולקטר על מר גורלנו.
2.    להיאבק בכל אותם גורמים שמעוררים בנו את חוסר הנעימות / סבל.
3.    להתמקד באפשרויות בונות, מקדמות, מרחיבות תורמות ומועילות.

לרוב אני ממליץ לפעול לאור אפשרויות 2 ו-3 כאשר היחס ביניהם הוא לפחות 50 / 50 תוך שאיפה להעביר את תשומת הלב לאפשרות השלישית ב-100 אחוזים וזאת בהתאם לנסיבות.

אך לצערי, מרבית האנשים נוטים למקד את כל תשומת הלב שלהם באפשרויות אחת ושתיים. המשמעות של זה היא שהאנשים נוטים יותר לקטר על מר גורלם ולהיאבק כנגד מה שמפריע – אבל אינם לוקחים אחריות אמיתית ובונים או יוצרים אלטרנטיבה.

זה נכון בבעיות פוליטיות, חברתיות, ביטחוניות, כלכליות, משפחתיות ואפילו בבעיות שבינינו ובין עצמנו. כך אנו עשויים למצוא עצמנו נותנים כוח וסמכות ל"נבחרים" ומובילי דעה ומצמצמים את הערך העצמי האישי. כך כל אחד מאיתנו יוצר האדרה של דמויות סמכות מנהיגותיות, מעצים את הפער בין האידיאה ובין מה שבאמת מתקיים ומנציח את מעמדו כנחות. כך כל אחד משמר את היותו קורבן ולא משנה בכמה סקרים נרשום שאנו מנהיגים.

לעניין המשלחת לאולימפיאדה – אין לי מושג איך יכולים הדברים להתנהל אחרת כך שלא יכולה להיות לי כל תרומה מעשית (אופציה 3) – ומאחר ויש לי מספיק דברים לתת עליהם את הדעת ולמקד בהם את עשייתי אין אני מקדיש לזה אפילו שניית מחשבה אחת נוספת.

לכן החלטתי לערוך סקר אחד נוסף שייתן לכולנו תמונה יותר מדויקת. תוצאות סקר זה יאפשרו לכל אחד מאיתנו לאפיין את דרך ההתנהלות היומיומית שלו וגם להבין מה נדרש כדי לעשות את הצעד המשמעותי הבא בפיתוח המנהיגות האישית שלנו.

הסקר אנונימי ויהיה פתוח רק עד יום ראשון ב-24:00. כל אחד יכול להצביע פעם אחת.
נא לסמן את התשובה המתאימה לך ביותר:

כל מי משתתף בסקר עשוי לזכות בהזדמנות לחיים יוצאים מהכלל !!
אשמח לקרוא למטה גם את תגובתך לפוסט…
תודה על שיתוף הפעולה
ולהתראות
יובל