אפילו חתולים שחורים לא יכולים לו!
24 10 2008
בלילה השכונה שלי היא לא מקום בשביל עכברים. חתולי הרחוב שולטים כאן בכף טפרים רמה. יודעים את זה טוב כל בעלי הרכבים שהחתולים החליטו להכתים בבוץ מכסה המנוע שלהם. יודעים את זה בעלי הקטנועים שמושבי העור שלהם נגזרים בהתמדה בצפורניהם. ואני מניח שיודעים את זה גם העכברים והמכרסמים הקטנים.
אני אומר "מניח" משום שאני לא רואה אותם בשום מקום. לכן שיפשפתי את עיני בתדהמה כשראיתי כחמישים מטר לפניי משהו קטן רץ לו על המדרכה ומחפש מסתור. משהו שהתנהג כמו עכבר שדה צעיר ושלא היה גדול מאגרוף אדם.
זו הייתה שעת לילה מאוחרת ואני יצאתי לטיול לילי עם כלבתי הנאמנה. כשהבחנתי בתנועה החשודה – התפלאתי ושאלתי את עצמי – "כמה זמן יקח עד שאחד מהיללנים יזהו אותו?!" התקדמתי לעברו אך לא עברו עשר שניות וחתול שחור זיהה גם הוא את התנועה ורץ אליו בתנועות צייד מיומן. "הנה" אמרתי לעצמי "תסריט מערוץ הנישיונל ג'אוגרפיק – בשידור חי. תוכנית ראליטי אצלי ברחוב!". החתול היה ממש מעל ליצור, שלח רגל שלופת ציפורניים ודחף את העכבר. העכבר שנשאר כמעט אדיש, נהדף מעט קדימה, אבל החתול אסף את רגלו, שינה את דעתו והלך לחפש עניין במקום אחר.
הייתי מאוכזב מהתוצאה. "איזה מן חתול מפונק הוא זה, ששכח את כישורי הצייד?! מה, עכברים כבר לא נחשבים למזון לגיטימי? האם הם (החתולים), התרגלו יותר מדי למזון התעשייתי היבש, שהנשמות הטובות מהשכונה מקפידות לפזר מדי ערב?" ותוך שהתקדמתי והתקרבתי לעכבר התבררה התעלומה. לעכבר הזה היו קוצים. בעברית קוראים לזה קיפוד. ומסתבר שאפילו עם קיפודים צעירים, רבותיי, חתולים שחורים לא מתעסקים!
גם מה שקורה היום בכלכלה העולמית נראה לי כמו השתוללות של חתולים שחורים. כל עסק שביסס את עצמו על מניפולציות פיננסיות מוצא עצמו נעלם מהמפה. כמובן שנוצר חוסר איזון במאזן הכוחות בכלכלה הבין לאומית, המון אי וודאות והרבה מאד אנשים אבדו את כספם. הרבה מאד אנשים עומדים לאבד את מישרתם, והרבה מאד אנשים נכנסים כרגע למצב של צמצום.
זה מזכיר לי את הסיפור על הספינה שפגשה בצונמי וטבעה יחד עם כל רכוש הנוסעים שלה אבל כל הנוסעים עצמם ניצלו. כשהגיעו לחוף מיררו בבכי כולם פרט לאחד שלקח את הענין בקלילות יחסית. התברר שהיה זה העשיר שבחבורה. שאלו אותו "איך אתה כזה קליל כשכל הונך אבד במצולות?" ענה הוא ש"ההון האמיתי שלי נמצא מעל הכתפיים" ואכן לא עבר זמן רב והוא ידע להחזיר לעצמו את ההון החומרי שהיה קודם ואפילו יותר.
הקשר בין סיפור הקיפוד לסיפור האנייה הוא שאם האדם ידע לזהות את החיבור שבין במה הוא יכול להיות לתועלת לאחרים, במה הוא ייחודי ומה הוא הכי אוהב לעשות – הא ימצא את עוצמת הקיפוד שבו וידע להוביל את עצמו ולהתעלות על כל חתול שחור, צונמי או משבר שיפגוש בחייו.
הערך האמיתי של האדם, יכולת המנהיגות והיצירתית שלו הם הרבה מעבר למה שהאדם יכול לתאר. כך שהאדם הוא אינו רק הכסף שלו. האדם אינו רק הגוף שלו. האדם אינו רק המשפחה שלו. האדם הוא משהו הרבה יותר רחב, עמוק ומתמשך מכך.
להתראות בהמשך
יובל
סיפור נהדר
בעולם החומרי של היום אני נמדדים לפי אורך הרכב וגובה הבית
ושוכחים לראות את היכולת הפנימית
לרוב אותם אנשים שבהכרות ראשונה משאירים רושם קטן מתגלים כבעלי עוצמה פנימית אדירה ככל שההכרות מעמיקה
אני מודה שאני מונע מתגובת הסביבה ולא מתוך אמונה ביכולת הפנימית
גיל
הי גיל,
כולנו מונעים במידה זו או אחרת גם מתגובת הסביבה. יותר מזה, התעלמות מתגובת הסביבה מזיקה יותר ממה שאתה מתאר לעצמך. החוכמה היא להקשיב לתגובה החוזרת ולהגיב באופן יוזם, יצירתי ומכוון ולא להגרר. זה משלב את האמונה והיכולות הפנימיים עם הקשר הסביבתי.
אני מאוד אוהבת את חשיבתך……….
עומצת הקיפוד……….איזה יופי………..
אני יודעת מה העוצמה שלי רק עד היום, מעבר לכך בטח עוד תהיינה לי התפעות לטובה, כי השמיים הם הגבול………………
ולמה שגיל כתב יש כמובן חשיבות לסביבה, כי אנחנו פוחדים להיות שונים ורצים להיות "מקובלים" ועם כל זאת להיות נאמנים לרגשות שלנו, למי שאנחנו באמת, אחרת האמת מתרחקת מאיתנו וממה שאנחנו וזה לא מוביל למקומות ראויים.
תודה שרה
הי שרה,
את אומרת שהשמיים הם הגבול. אני לא חושב כמוך. אני חושב שאפילו השמיים הם לא הגבול. רק שיש עם האמירה הזו בעיה, והיא שכאדם אני לא יכול להתפזר לכל כך הרבה כיוונים. כאדם אני נדרש ל- פוקוס. לכן יש חשיבות מאד גדולה להיכן את רוצה להגיע.
עכשיו, תארי לעצמך שהיית יודעת בדיוק להיכן את רוצה להגיע ותארי לעצך שהיית מאד מאד מאד מאמינה בעצמך, איך היית פועלת ואיך היית מגיבה ביחס לאנשים שבמחיצתך?
יובל