זהירות, 10 מחסומי קריירה לפניך…
18 11 2008
פוסט זה אינו מומלץ לבעלי לב חלש, פחדנים ואנשים שאוהבים לרחם על עצמם. אבל, אם הצעד הבא בקריירה שלך משמעותי וחשוב לך – כדאי לקרוא בעיון את ההמשך. חלק מהטקסט כתוב בלשון זכר, אך הוא פונה לכולם ולכולן…
השבוע התקשר אלי אדם שהצטרף לאחרונה למעגל המפוטרים. "אני לא מצפה למצוא עבודה במקצוע שלי בארבע החודשים הקרובים" אמר. "זאת לא תקופה טובה לחפש עבודה, בגלל המיתון". "נכון," עניתי, "זו לא תקופה טובה לחפש עבודה, אבל לא בגלל המיתון – אלא משום שאם אתה מתחיל לחפש עבודה אחרי שכבר פיטרו אותך"…
הוא הרים גבה, ואני המשכתי "זה לא קשור לתקופה. אם היית יודע להציג את התועלת והערך שלך לעצמך ולאחרים לא היית מגיע למצב שאתה מחפש עבודה. אדם שיודע לתקשר את הערך שלו לעצמו מפתח ביטחון והערכה עצמיים. אדם כזה יודע גם לתקשר את זה לאחרים שלא ממהרים לפטר אותו גם בזמני מיתון. אדם כזה כל הזמן מסנן פניות של מעסיקים פוטנציאלים, ולא עומד בתור עם עוד אלפי מחפשי עבודה ועובר סינון על ידי אחרים.
שמעתם על אנשים שלא צריכים לחפש עבודה כי הם כל הזמן מקבלים הצעות? אפשר לקרא לזה להיות "טאלנט". אני קורא לזה שיווק עצמי ומנהיגות אישית. מעבר לזה, אם אתה "מחפש עבודה" סימן שהפעלת לפחות אחד מעשרה מחסומי קריירה אפשריים מבלי שבכלל היית מודע לזה, עד שזה היה מאוחר מדי.
עשר הטעויות שחוסמות קריירה
ואיך להתגבר עליהן
1. להיות ממוקד בפחד, בהישרדות ובמה שחסר ולהשתמש במילים "אני צריך…".
האלטרנטיבה: להתמקד באומץ, באהבה, במה שיש ובשאלה "מה אני רוצה שיקרה?".
2. להיות ממוקד ברצון האישי מתוך תחושת ניתוק ממעורבות עם הסביבה ולהתעלם מרצונות, ערך ותועלות של האנשים סביבך.
האלטרנטיבה: להתמקד ברצון האישי מתוך תחושת שותפות עם הסובבים אותך ומחויבות אישית, ולהיות קשוב לאנשים סביבך.
3. להתנות את תוצאות המציאות באחרים: "אם הם… אז אני הייתי מרגיש / עושה…".
האלטרנטיבה: לקחת אחריות עצמית על הפעולות העתידיות שלי (פנימי וחיצוני) ולהתמקד במשפט "אם הייתי מרגיש (חיובי)… איך הייתי פועל?".
4. לרצות ולקוות לשינוי, אבל לא לנקוט עמדה מעשית ולא לקחת חלק פעיל ביצירתו.
האלטרנטיבה: לתכנן, לתכנן, לתכנן ולפעול.
5. לא להבדיל בין עיקר לתפל.
האלטרנטיבה: להתמקד במה שהכי מלהיב וחשוב לי ולעשות סדרי עדיפויות ותכנון זמן יומי, שבועי, חודשי ושנתי.
6. לקפוץ מרעיון לרעיון, מבלי למצות את האחרון.
האלטרנטיבה: להתמקד ברעיון אחד בהתמדה ונחישות עד מיצויו.
7. לקטר, להתלונן, להלחם ולבוא בטענות.
האלטרנטיבה: להתחיל לבקש בקשות, להציע הצעות, ליזום ולפעול באופן בונה ותורם.
8. להקשיב איך אנשים מדברים ולהתבונן בגופו של אדם.
האלטרנטיבה: להתמקד במה שאנשים אומרים ולהתמקד בגופו של עניין.
9. להיות ממוקד במה שאני רוצה לקבל מהאנשים איתם אני בא במגע.
האלטרנטיבה: להתמקד במה שאני יכול לתרום, להועיל ולתת לעצמי, לסובבים אותי ולעולם מתוך כבוד הדדי, הגינות, יושרה ופתיחות לאפשרויות נוספות.
10. לקחת דברים כמובן מאליו ולהשוות אותם לדברים אותם אני כבר מכיר ובמה הם דומים.
האלטרנטיבה: להיות פתוח לסקרנות וללמידה, ולהגיד תודה על כל דבר בחיים ולבדוק במה הם שונים ממה שאני מכיר.
הרשימה הזו טוענת רעיון פשוט: האדם לא רק יכול ליזום, לנהל ולהשפיע על גורלו הרבה יותר ממה שהוא מתאר לעצמו – אלא גם שזה נלמד. אומר את זה אחרת: לפעול מתוך מנהיגות אישית זה משהו שכל אחד יכול לעשות.
כשהאדם לא מודע לאפשרויות שעומדות לפניו הוא חושב שהוא מוגבל ומונע מעצמו מלחשוב שהשינוי אפשרי. יש גם הרבה אנשים שנוטים לצפות שהשינוי יקרה להם ולא שהם יהיו היוזמים שלו מתוך שינוי פנימי. על זה אמר פעם ג'ימס אלן: "אנשים נלהבים לשפר את נסיבות חייהם, אך מסרבים לשפר את עצמם, לכן הם נשארים מוגבלים".
האם נמאס לך לדרוך במקום, להיות מוגבל, ותלוי בחסדי אחרים? האם אתה רוצה להחזיר לעצמך את מושכות המנהיגות בחיים שלך? האם יש בך רצון בוער להשתחרר ממחסומי הקריירה ובלמי ההתפתחות והזרימה בחיים? האם אתה מוכן לכוון את המיקוד שלך לצורך שיפור עצמי? האם אתה רוצה להטמיע שינוי בסיסי, משמעותי ויישומי שיאפשר לך אפשרויות חדשות? אם ענית "כן" על אחת השאלות, אז תתכונן לעשות זינוק בקריירה ובמערכות היחסים שלך ממש בקרוב…
הקורס "זינוק למנהיגות אישית" קורם בימים אלו עור וגידים. הוא הולך להכיל את מיטב הכלים שאספתי, בדקתי, סיננתי ושכללתי בארבע השנים האחרונות עם מאות מתאמנים ולאחר אלפי שעות אימון.
פרטים נוספים בקרוב, אבל אם בנתיים יש לך הצעה למחסום נוסף, או שאלה או תגובה על הנאמר כאן – אשמח לקרוא ולהגיב דרך תיבת התגובה שלמטה. ואפשר וגם מומלץ להעביר ולהפנות אחרים לפוסט.
להתראות
יובל
יובל
כהרגלך בארבע השנים האחרונות אתה פותח לאנשים את העיניים ומזכיר להם שהכל בהישג ידם ואפילו מתחת לאף שלהם כל שהם צריכים זה להסתכל
יום טוב
מיכה
תודה על הפוסט
הי מיכה,
תודה על הפירגון ועל הביקור.
יום נפלא. יובל.
הי גיא,
תודה שהגעת.
יובל,
איני אדם דתי, אבל עקרונות רבים ומוכרים של צמיחה מאוזכרים הן בכתובים והן בדברי חכמים, מורשת ישראל היא צרופה של חכמת חיים ראויה.
מה שמחזיר אותי לפוסט, להערכתי הכל מתחיל ונגמר במיגור הפחד… "והעיקר, והעיקר, לא לפחד, לא לפחד כלל…."
תודה על העשייה הברוכה,
מרי.
הי מרי,
ראשית, כל התרבות האנושית רצופה כתיבה מימים ימימה. השאלה היא מה אנו גם עושים, ואיך אנו פועלים.
שנית, אני לא מחפש להכחיד את הפחד. לפחד יש תפקיד. מי שלא מפחד, עשוי לפספס משהו.
תודה על הפרגון ועל הביקור.
יובל שלום,
החסימות ידועות והדברים מוכרים. ספרים, קורסים וטיפולים פסיכולוגיים..ואני במקום של לא לזוז..על אף הכישורים המצויינים שיש לי.
פוסט זה אינו מומלץ לבעלי לב חלש, פחדנים ואנשים שאוהבים לרחם על עצמם…, כך כתבת..ואני שואלת את עצמי: אז איך בדיוק כתבת..לפעול מתוך מנהיגות אישית זה משהו שכל אחד יכול לעשות?
אם היתה לי היכולת הכלכלית, אם היו לי כוחות לזה..אם רק הייתי גורמת לעצמי לרצות…ולזוז !!! אבל אני כאן..תקועה.
הי אורית, ותודה רבה על תגובתך.
אם קראת את הפוסט והגעת עד למשפט אותו את מצטטת – סימן שאת מאמינה שאת אדם בעל אומץ ושחושבת שאת ראויה להרבה יותר מכפי שהשגת עד כה. גם עצם העובדה שכתבת את התגובה הזו מעידה שאת גם אדם בעל יכולות של ביטחון וביטוי עצמי גבוהים.
אנשים "תקועים" הם אנשים שה"למה" שלהם להיות תקועים יותר חזק מה"למה" שלהם להיות במקום אחר. תוך שאני קורא את המילים שלך אני שואל את עצמי "מה את מרוויחה מהתקיעות הזו?" ו- "האם את באמת יודעת מה את רוצה".
אני מניח שאת יודעת את שתי התשובות, אך כמו שאמרתי בעבר: "כדי ליצור שינוי זה לא מספיק רק לדעת. צריך גם לפעול", וכדי שזה יקרה אפשר להעזר באחרים.
חוץ מזה, העובדה שלא הצלחנו במשהו בעבר, עדיין לא אומרת שזה לא אפשרי, ואם את כבר נופלת מדי פעם – תדאגי רק שאת לפחות נופלת קדימה
כך שלאחר שקמת תגלי שבעצם התקדמת…
יכול להיות שאפתח את הנושא הזה בפוסט נפרד. מעבר לזה את מוזמנת לשוחח איתי טלפונית ובאופן אישי.
בברכה
יובל
קראתי, ואתה ברוב הסעיפים צודק.
הבעיה שאנשים בתקופה כזו נכנסים לסוג של דיכאון.
קשה לצאת מזה. צריך לגייס הרבה שימחת חיים. אני טוענת שאסור להיתפס
להליך של מצב רוח. צריך לדעת להופיע , ולהיות מלא חיים ומעניין , כדי לקבל עבודה ביתר קלות. צריך להציג את הרעיון , כאילו שהוא הנכון ובלעדיו אי אפשר להתקיים.
פתאום אני חושבת שטוב שאני כבר פנסיונרית למרות שהפנסיה שלי זה לא משהו.
ואני נאלצת גם לעבוד.
גליה
יובל שלום!
כמי שעברה הרבה מקומות עבודה בתחומים שונים, ורק ממקום אחד פוטרה (בהריון עם אישור משרד העבודה לכך) אני יכולה להבין את התקיעות שעוברת על המפוטר ללא קשר למצבו.
ההרגשה שעד היום היה לי ברור למה עליי לקום בבוקר ואת תפקידי / תרומתי במערכת שנקראת חיים מסביבי, ולפתע הכל נעצר. איש לא מתקשר לשאול את עצתי בנושא חשוב בעבודה, והעולם ממשיך לנוע ולנוע …. בילעדיי.
נכון שהיום אני רואה את המנוף אפשרויות שנפתח מולי, אך קשה לראותו כשהבחירה לקפוץ למים לא הייתה שלי, אלא מתוך כורך / החלטה של האחר עבורי.
אולי המשפט שהייתי שמה לאדם כזה בכיס הוא: כנראה שמיציתי את עצמי כאן תודה! ואני כעת יכול לתרום במקום אחר טוב יותר . שאלות שעליי לשאול את עצמי, מה אני אוהב לעשות? במה אני מצטיין? מה החברה מסביבי משדרת לי שאני מצטיין בו? לא כל תשובה צריכה לשלוח אותי ללמוד באוניברסיטה, מי שיש לו אינטואיציה טובה יכול למצוא עבודה בתחום הנבחר דווקא מתוך ההתאמה האמיתית שלו למקום עבודה כזה.
אצלי זה הצליח.
בהצלחה!
גליה,
תוך שאני קורא את תגובתך אני שואל את עצמי מה בחיים שלנו יש לנו וודאות לגביו שהיא מוחלטת ולא ניתנת להפרכה. לא הרבה… אבל, לחיות מתוך חוסר וודאות וספקות תמידיים לא מאפשר קרקע פורייה לחיים נורמטיבים.
כך שכשאת חושבת על הצגה של רעיון ומאפשרת למחשבה שאת עושה דברים "כאילו" – יש בזה טוב ויש בזה גם פחות טוב. זה טוב משום שאת לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו ותמיד גמישה ופתוחה לאפשרויות אחרות. מצד שני זה מקשה עלייך לחפעול מתוך מיקוד, בטחון עצמי ותשוקה. אמנם, המבוק הגמיש חזק יותר מעץ האלון שיכול להשבר, אך עדיין יש לו שורשים, בסיס וגבולות.
כל עוד אנחנו פועלים בתוך פרופורציות – וזה משרת אותנו, אז הכל נפלא.
תודה רבה על התגובה המאתגרת ולהתראות.
יובל
הי ענת,
זו בהחלט הרגשה לא נעימה להרגיש שמסתדרים בלעדינו. זה נכון בסיום עבודה, ביציאת הילדים מהבית או בכל תהליך סיום. זה חלק בלתי נפרד מתהליך הפרידה, וזה לא מקל כאשר השינוי נכפה עלינו מבחוץ. אך מה שלא הורג אותנו מחשל אותנו.
כשיצא אבי לגמלאות, הוא הרגיש כמו אריה ששחררו אותו מכלאו ופצח בקריירה נוספת של כמעט עשר שנים והפעם בצורה עצמאית. השאלות שאת מציגה – קריטיות לכל קבלת החלטה מסוג זה.
תודה רבה על התגובה ועל השיתוף. להתראות.
יובל