"לא סחבק. מנהיג.", אומר פרצופו של אהוד ברק משלטי החוצות.

האם זו הברקה שיווקית או התאבדות ציבורית, אני לא יודע עדיין. אבל…התגובה הראשונה שלי הייתה צחוק! אחר כך כשהתבוננתי איך המסר משפיע עלי, יכולתי להבחין איך עולה בי פרגון קל, לאדם ולאנשים שעומדים מאחורי העשייה הזו. היכולת לקחת את החולשה ולהפוך אותה לעוצמה, דורש לא רק מוח חריף, גאונות תקשורתית וצוות מומחים שרוקח מאחורי הקלעים, אלא גם אומץ של מנהיג.

בעוד חודשיים (10.2) כולנו נהייה חכמים בדיעבד. אבל, במחשבה קדימה, עוצמתו של מנהיג היא ביכולת שלו לקחת סיכון ולהיות ממוקד במה שבאמת חשוב למרות שהפעולה עשויה לא להיות מקובלת או אהודה. לכן, סעיף מספר אחד בפיתוח מנהיגות, הוא היכולת להיות מספיק אמיץ וללכת עם האמת שלך.

האם ביכולתך להיזכר בכל אותן פעמים בהן אמרנו ועשינו דברים רק בגלל שרצינו לרצות אחרים?! אני מניח שזה נשמע מוכר… הא?! בכל מקרה זהו מתכון ברור לאובדן זהות, בינוניות ותחושת קורבן.

ומצד שני, האם יש ביכולתך להיזכר ביום כלשהו בחייך שהיה לך האומץ לעשות משהו שלא היה מקובל על אחרים, אך עדיין הגיע ממקום של אמת פנימית?! אני מניח שאפשר להזכר בפעם אחת או שתיים… לא?! ותוך שהמחשבות עולות אפשר שפתאום תהבהב בליבך ההבנה שגם בך יש אותנטיות ומנהיגות שראויה להתפתח ושראויה לבוא לבוא לידי ביטוי, נכון?! על זה אמר חכם סיני: "הפסק להיות גירסה שנייה של מישהו אחר, והתחל להיות גירסה ראשונה של מי שאתה באמת".

אם יש בך רצון לקחת את זה הלאה באפשרותך להוריד את ספרון מנוע המנהיגות וכן לעיין בתכני הסדנה הקרבה ובאה – "זינוק למנהיגות אישית".

…וכמובן שאומץ לבדו יכול להיות גם אחלא מזון לחיות טרף. לכן, כדאי להוסיף לתבשיל שלנו עוד כמה דברים. על כך בפוסטים הבאים.

להתראות

יובל