איך להפסיק לעשות "עוד מאותו הדבר" ולהשתחרר מתקיעות?
14 01 2009לפעמים נדמה שישנם אנשים מספיק מטורפים מכדי שירצו שהחיים שלהם ישתפרו באופן כלשהו. עדיין הם בני אדם. מחשבותיהם והערכים שלהם שונים ממה שאני מכיר ומעריך, והאלימות אליה נגררנו בארצנו מעידה על כך. עדיין, אני חושב שמאחורי כל התנהגות, תהה מעוותת אשר תהה, יש כוונה חיובית.
מהצד בו אני מתבונן במאבק המתחולל סביבנו אני יכול לראות שיש בינינו אנשים השואפים להיות ממוקדים בעשייה של משהו חדש ויש אנשים שרוצים להשתחרר מתקיעות של עשייה לא יעילה. זה נכון ברמה לאומית ונכון גם ברמה של ארגונים עסקים ואנשים פרטיים. בכל מיקרה, כל מי שמדבר ומייחל לשינוי עדיין מדבר על הרצון לעשות משהו אחרת – משום שהוא עדיין לא הצליח לעשות אותו. הרי, אם הייתה לו היכולת לעשות זאת, המעשה כבר היה נעשה, נכון?
כלומר, אנשים יוצרים תקיעות בחייהם כי הם עושים עוד מאותו הדבר, אותו עשו עד כה. כדי להיות מסוגלים לעשות משהו אחרת, עלינו להיפתח ללמידה. עלינו לאפשר לעצמנו לשים רגע בצד את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על עצמנו, על יכולותינו ועל העולם בו אנו חיים ולהציב סימן שאלה במקום סימן קריאה. זה לא משנה אם האדם הוא ינוקא בתחומו או שועל קרבות ותיק שפשוט רוצה יותר, ברגע שהאדם מפסיק ללמוד זו רק שאלה של זמן עד שהוא יתקע. איך שאני רואה את זה, אין במציאות מצב של כישלון אלא רק משוב המזמין כל אחד מאיתנו ללמוד, להתפתח ולהשתכלל.
מספרים על פסיכיאטר מפורסם שלימד במסלול רפואה, שהוזהר שיהיה לו גם תלמיד גאון ממסלול פתולוגיה ששונא פסיכיאטריה, ושאינו משתף פעולה עם מרצי התחום.
בתום שבוע הלימוד הראשון כשנתבקשו התלמידים להגיש עבודה, הגיש התלמיד המדובר דף חלק. כשקיבל המרצה את הדף אמר לסטודנט: "בלי שאקרא את העבודה שלך, אני מזהה שתי טעויות: האחת שאין בה תאריך ושתיים – אין בה את החתימה שלך. הגש לי מחדש את העבודה בשבוע הבא ותחשוב שלכתוב את העבודה הזו, זה כמו לתאר דגימה פתולוגית דרך מיקרוסקופ."
שבוע לאחר מכן, מתאר המרצה, הוא זכה לקבל ולקרוא את אחד המסמכים המרגשים והמושקעים ביותר בנושא.
בכל פעם שאני שומע על מישהו שמחליט לעשות תהליך שינוי אני יודע שרק עצם העובדה שהוא מפנה לעניין זמן (יש תאריך) ומוצא בתוכו את הנכונות לעשות שינוי (חתימת המבצע) השאיפה שלו תבוא על סיפוקה – רק בתנאי שהוא יהיה מוכן להודות שהוא "לא יודע", יפנה בתוך עצמו מקום הפנוי ללמידה וגם יבין שזה תלוי בו, כי הוא יודע שרק הוא יכול לעשות את "כפיפות המרפקים".
לכן, אני שואל את עצמי, איך בדיוק היו יכולים להישמע, להראות ולהרגיש החיים שלך אם היה באפשרותך לשחרר ברקסים והנחות יסוד בולמות ולממש את שראוי שיתקיים בחייך?
מספר המקומות הפנויים בינואר למפגש הנחייה NLP ראשון ללא תשלום מצטמצם. מי שמעוניין, מתבקש ליצור איתי קשר טלפוני. היוזמה והעשייה היא בידיים שלך.
שיהיה שבוע שקט ולהתראות
יובל הרפז
אימון, הנחייה וליווי תהליכי שינוי
טל' נייד: 050-3551767
תודה מכל הלב על מה שאתה שולח, פשוט כייף ומרחיב את הלב
מעורר מחשבה ובעצם מה לא???
אתה מעורר סקרנות, הייתי רוצה לפגוש אותך יום אחד, כרגע ממש לא מתסדר לי,
בטח אתה אומר עכשיו, לו רצית מספיק זה היה קורה……
אני לומדת מכל הכתבות שלך, ושוב ים תודות
שבת מבורכת ושקטה
שרה
איך להפסיק לעשות עוד מאותו הדבר…
מוצאת חן בעיניי הנכונות שלך לשתף אותנו במעט מהידע שצברת ושאתה צובר גם בהוראתך וגם בלימודיך דרך האימיילים המרתקים שלך.
אני לומדת הרבה מכתביך ושמה לב יותר לכשלים שלי דרכיהם. גם המשל שכתבת מצא חן בעיניי למרות שאני חושבת שכבר שמעתי או קראתי משהו לפחות דומה לזה. אולי הבעיה שלי שאני לא רוצה להיראות במערומי נפשי ומחשבותי לפניך (אולי)?
בכל אופן אני עדיין לא מרגישה בֶּשְלָה נפשית למפגש מעיין זה. קצת מפחיד אתי. ואני ישרה כאן
יותר ממה שאני רוצה. אולי זו מעיין התחלה ..
המלחמה הזו משפיעה עלי קשה ביותר. אני יודעת את הסיבות למה היא פרצה. אבל ההרס בעזה כה רב, תימרות העשן, הפצועים, ההרוגים, והיתומים פשוט גורם לי למועקה קשה.
אני לא יודעת מי יטפל בכל אלה אצלם, אפילו אצלנו "הנאורים" הפצועים יכולים עוד להוכיח שנפצעו. אבל, נפגעי החרדה עוברים שבעה מדורים לפני שמאמינים להם ועד שהם מקבלים איזה פיצוי או טיפול. שלא לדבר על "הגנבים" שרוצים לסדר את בודקי הנזקים שרוצים "להרוויח" מבתיהם המופגזים ההרוסים.
אז אני שואלת את עצמי וכל אחד ואחד מאיתנו מי יטפל בהם מי יחזיר להם את הכבוד האבוד ואת ביטחון החיים ומי ישכיח מאמא/אבא או חלקי משפחה ששרדה את ילדיה התמימים המתים. והתשובה שלי שזה יהיה איזה כוח חאמס או כל כוח אחר שיוכל להורות לשנוא אותנו יותר ויותר. והארץ לא תשקוט.
אני הולכת עם זה כל הזמן בבטן ומאוד לא נוח לי. רואה טלביזיה שומעת רדיו ואת הפרושים של כל הכתבים אוכלת ושותה כרגיל כאילו כלום ולא מרגישה שאנחנו, עַם ישראל מזדהה כאילו שזו סתם פעולה קטנה בעזה. כן נכון אמהות 'גיבורות' שולחות את בניהן ללחום למען מטרה נכונה. ואנחנו ממשיכים כרגיל. אמנם מדווחים על הרוגים ופצועים אבל באיזה מקום זה נראה לי לא זה.
וסליחה עם כולם אם פגעתי במישהו כאן. כרגע זה מה שבא לי לכתוב.
המכה שמקבלים העזתים גדולה מאוד ואנחנו נשלם דורות רבים בהתאם.
גליה
הי גליה,
ראשית, תודה על הפירגון.
שנית, לא כל אחד חייב לעבוד דווקא איתי. ובזמן שאת קוראת את הפוסטים והמאמרים שלי, יכול להיות שתשאלי את עצמך: "מי יכול להיות האדם שאיתו אוכל לעשות את השינוי שחשוב לי לעשות בחיי". וזה בסדר גמור להעדיף אדם אחד על אדם אחר, אחרי הכל תדעי טוב מאד מי הוא האדם שגם יהיה שם בשבילך וגם יאפשר לך להיות מי שאת רוצה להיות, פשוט, כמו לבוש מגן ונוח, נכון?!
שלישית, לגבי התחושות שלך לגבי המלחמה והשלכותיה תודה על השיתוף. אני חושב שתגובתי בענין דורשת פוסט נפרד ולא רק תגובה.
להתראות
יובל
תודה לך יובל על המפגש המיוחד שהענקת לי ביום ו' האחרון,
המפגש היה רציני איכותי ,נשאלו שאלות נבחנו אופני החשיבה ,מה עושים איתם ולאן ממשיכים, קיבלתי נקודות מבט אחרות, מעצימות וכלים לעבודה עצמית – וכולה בשעה וחצי.
היית ממוקד ויצירתי.
ממש נהנתי,
תבורך,על פועלך
תודה רבה שלומית על שיתוף הפעולה.
שמחתי לפגוש בך ואני עוד יותר שמח
על שמצאת במפגש תועלת ותרומה.
יובל