לפני מספר חודשים ראיינה אותי סיסי מן, כתבת מגזין חיים אחרים, בנוגע לאימון אישי ועל היחס בינו ובין טיפול נפשי, והנה סוף סוף התפרסמה הכתבה. יחד איתי משתתפים בכתבה גם סני בר גורדון, שהיא פסיכולוגית קלינית ומאמנת אישית מוסמכת ומנחה במכללה למאמנים, וירון זפרן, ד"ר לפסיכולוגיה טרנספרסונלית, מנהל מכללה ללימודים רוחניים.

מאחר ואני לא עוסק בטיפול נפשי או בטיפול רוחני יכולתי להתייחס בפשטות לעובדה שלדעתי טיפול נפשי אינו מהווה תחרות לאימון אישי כפי שאני מכיר ומבצע אותו. כמו כן, נפש או רוח לבדם לא יכולים ליצור שינוי בחייו של אדם ללא התייחסות לעשייה בפועל וללמידה. אני מניח שישנם אנשים הלוקים בנפשם, שרמת התפקוד שלהם כל כך נמוכה שפעילות בתחום הנורמטיבי כמו אימון אישי לא תועיל להם. אין לי זכות או דרך לאבחן אנשים ולכן אני בודק את רמת ומידת התיפקוד של כל אדם המגיע אלי עם רצון לערוך אימון, באמצעות שיחה פרונטלית ושאלון עומק בכתב.

באותה המידה כל אדם שילך ויתעמק בענייני הרוח עשוי להיות מוגבל ביישום הגשמי. באימונים שאני עורך אני שואף לעבוד עם אנשים שמאמינים שהם ברי שינוי ושאימון בין העולם הרגשי, המחשבתי, הגשמי והרוחני חשוב להם יותר ממיקוד בתחום אחד. ביננו, הפוטנציאל שלנו, שהוא הרבה יותר ממה שאנו חושבים, יתקשה לבוא לידי ביטוי אם נקפוץ כל היום רק על רגל אחת כי זה מה שאנחנו אוהבים, כן?!

הנה שלושה דגשים עיקריים שעולים בי כרגע ביחס להבדלים שבין טיפול פסיכולוגי ואימון אישי:

1. טיפול ממוקד בעבר. אימון עוסק בהווה ובעתיד.
2. טיפול מניח שהמטופל מקולקל וצריך תיקון. אימון גורס שהמתאמן לא מקולקל ויש כל מה שנדרש כדי להצליח.
3. טיפול מתמקד בחוויה הרגשית. אימון לוקח לתשומת ליבו את הרגש אך ממוקד בעשייה, גישה וערכים.
* יכול להיות שיעלו בי עוד הבדלים בהמשך… ואפשר שהקוראים ישמחו להוסיף.
** ולמען הסדר הטוב אפשר גם לעיין ב"אני מאמין שלי".

בכל מקרה, למי שסקרן להבין טיפה יותר מוזמן לדלג לכתבה בחיים אחרים, המחולקת לשני עמודים ושכתובה בטוב טעם, לקרוא על הגישות השונות, להחכים ואפשר גם לחזור אחר כך לכאן ולשתף אותנו במחשבות שלכם.

קישור לעמודי הכתבה:

קישור לעמוד הכתבה על הראיון עם סני בר גורדון.
קישור לעמוד הכתבה עם ירון זפרן ואיתי.

להתראות
יובל