התמונה באדיבות www.iditarod.com

לפני שנתיים וחצי הרכבתי מצגת המסבירה את העקרון שעומד מאחורי "להנהיג את זאבי המחשבה". לפני מספר ימים החלטתי לפתוח קבוצה בפייסבוק שמטרתה ליצור קהילה שרוצה להיטיב את חייה דרך הנהגת זאבי המחשבה… ולכן אני מעלה שוב את תוכן המצגת – והפעם בפורמט שניתן לפתח סביבו דיון… אשמח לדעת מה אתם חושבים על זה…

סיפור זאבי המחשבה

בואו נדמיין שאנו נמצאים בקוטב הצפוני, ושאנו שם, עם מזחלת הרתומה לשני זאבים. לפנינו ומאחורינו מדבר של קרח. עכשיו, בהנחה שאנו יודעים להיכן מועדות פנינו, כל שנותר לנו הוא להנחות את הזאבים למשוך את המזחלת, לא?!

כן, אבל, איך הם יעשו זאת אם כל אחד מהם מושך לכיוון אחר? איך נצליח להוביל את עצמנו אם כל אחד מהם רב עם השני על תשומת הלב שלנו עד כדי ביטול האחר? כך, גם הרבה אנשים מוצאים את עצמם בחיי היום יום שלהם נסחפים תחת שטף זאבי המחשבות, הרצונות והכוונות הנלחמים על תשומת ליבנו. לפעמים המחשבות הללו אפילו סותרת אחת את השנייה, ולפעמים אנו עלולים אפילו לאבד את התמונה הגדולה או את הזיהוי של מה שחשוב באמת.

את התחלת הפתרון גיליתי באגדה שהתגלגלה לתיבת הדוא"ל שלי לפני מספר שנים.

באגדה מספר סבא אינדיאני לנכדו כי בלבו של כל אדם נאבקים שני זאבים. האחד הוא הזאב השחור האחראי על החשדנות, העצב, הכעס, המחסור, הכאב, העלבון, הבושה, האשמה, הבלבול, הפזיזות, הנחיתות, התלותיות, הקנאה, השנאה, הבדידות, הקיפאון והייאוש שבלב. הזאב השני הוא הזאב הלבן האחראי על של האהבה, השמחה, החמלה, התקווה, האֵמון, האומץ, התבונה, הנדיבות, היושרה, היוזמה, הבהירות, האינטימיות, הסבלנות, היצירתיות והשלמות שבלב.

הנכד שנבהל, מיד שאל: "סבא, ומי מהזאבים מנצח?" "המנצח הוא זה שאתה בוחר להזין" ענה לו הסבא.

ההזנה היא פעולה שאנו עושים ובונים לאורך זמן. זה לא מטה קסמים. אם בכל יום נתמיד להזין את האחד ולא את השני, האחד יתפתח, יתרחב וימלא את ליבנו, והשני לעומתו יצטמצם, יקטן ואפשר שאפילו כמעט ויעלם. אך, חשוב להבין שלשניהם יש מקום ולשניהם יש תפקיד, ולכן חשוב להזין את שניהם במידה הנכונה.

ומה היא המידה הנכונה? שאל הנכד.

ענה הסב: תדע בדיוק מתי רצוי שהאחד יוביל ומתי רצוי שהשני יוביל, אם רק תזכור ש: מי שלא מפחד כנראה מפספס משהו, ומי שלא נהנה ממה שהוא עושה, כנראה שהוא אינו פועל מספיק טוב.

כלומר, כל אחד יכול? שאל הילד.

נכון. המשיך הסב. כל אחד יכול להנהיג ולהוביל את הזאבים שבליבו. אחרי הכל, היה זה הפילוסוף יום שחי במאה ה-18 שאמר: "הלב אומר לך להיכן ללכת והשכל יאמר לך איך להגיע לשם".

ומה הם הנתיבים האפשריים להתקדמות?
ישנם שלושה נתיבים להנהגת הזאבים:
1. שימחה (המהות הטבעית)
2. השראה (ההקשר הפנימי)
3. עשייה (ההקשר החיצוני).

נתיב השמחה:

זהו נתיבו של עוצמת הרגע הזה. ההולך בנתיב זה מוזמן לזכור לנשום ולהיות נוכח כאן ועכשיו. זהו רגע שמזמין אותנו להיות נוכחים ושלמים עם שיפוט העבר ומשוחררים מציפיות העתיד… לנשום ולנשוף, לעצום את העיניים ולהתמקד בגוף הפועם והמתרחב… זהו רגע בו אנו מוזמנים להריח פרח, לחייך, לצחוק ולהתמלא בפרפרים, לשיר, לקפוץ ולרוץ… לרקוד ולהתבונן בזריחה שעולה ובשקיעה שנושקת… ללטף, לאהוב ולהגיד פשוט תודה על כל מה שיש בנו, לנו וסביבנו… ולדמיין מי היינו יכולים להיות ולעשות אם פשוט היינו שמחים ומאושרים בלי סיבה, כאן ועכשיו.

נתיב ההשראה:

בלי ההשראה כל אבן תראה כהר וכל אופק יהיה בלתי מושג. ולכן, רק היום נתבונן ונקשיב ביושרה ובבהירות על עצמנו: בכישורים וביכולות שלנו, כי בכל אדם יש גאונות וייחוד. נבחין ברצון ובהעדפות ובתשוקות האמיתיים, בגלל הסקרנות לדעת מאין באנו ולאן אנו הולכים. ונחקור את הגישות והאמונות שלנו כי מה שאנו מבחינים בו הוא אינו המציאות האמיתית.

נתיב העשייה:

כל מה שאנו יודעים, מבינים וחושבים הוא מאד חשוב אך חסר משמעות ללא העשייה. ולכן, אנו מוזמנים לנקוט פעולה דרך תכנון, מסגרת ושיטה – כי מי שנכשל בתכנון מתכנן להיכשל. נפעל מתוך טיפוח והעצמה של תקשורת בין אישית בונה, מועילה ותורמת, ונפעל מתוך פעולה, למידה, אומץ ונחישות.

בימים הקרובים אפרט על הנחות היסוד שעומדות מאחורי הגישה הזו.

אשמח לקרוא את התגובה שלך.
להתראות
יובל