סתם מסיבה או מסר ללא מודע שלנו? | להיות, ליצור ולהגשים!

סתם מסיבה או מסר ללא מודע שלנו?

26 02 2010

חג פורים זו הזדמנות לשמוח.

רק לפני שנהפוך את הארון ונחלץ בגדים משעשעים, נאלתר דברים מוזרים מכל מני חפצים או אפילו נצא למסע של רכשיות בחנויות שמציעות שלל תחפושות, חג הפורים נותן לנו הזדמנות ובמה לפחות פעם אחת בשנה לצאת מההרגלים שלנו ולעשות משהו יוצא דופן ומלהיב. אפשר סתם להסתובב עם אף ליצן אדום, או להתחפש לדמות של אדם, חיה או חפץ אחרים ואולי סתם להסתובב עם כובע של מכבי אש.

יחד עם זה אני רוצה להזמין אותכם דווקא לנצל את ההזדמנות המקסימה הזו ולחשוב לרגע איזה אדם היינו רוצים להיות בחלומות הכי וורודים שלנו. עכשיו, איך האדם הזה היה מתלבש? מה היה יכול להיות בו מיוחד? מה היה כול היה לייצג אותו? איך האדם הזה היה מתלבש… עכשיו, תמצאו את מסיבת התחפושות הכי מלהיבה בעיר (מומלץ לערוך אותה בעצמכם) תצרפו לשם את כל החברים והקרובים לכם והנה עשיתם את מסיבת ה"WANABEE" הי נפלאה שיש!

מסיבת ה"וואנאבי" היא מסיבת ה"הייתי רוצה להיות" שתתן לכם ברמה המודעת הזדמנות ואפשרות לחוות קצת יותר איך זה להיות האדם שהייתם רוצים להיות… וברמה הלא מודעת תעביר מסר חד משמעי, בלתי אמצעי וחזק מאד ללא מודע שלכם – איזה חיים אתם רוצים. נשמע פשוט לא? אחד הדברים הכי יפים בעניין הוא לא רק שתמצאו את עצמכם חוגגים ושמחים באדר, מבלים ונופשים עם החברים והיקרים לכם, אלא גם תמצאו את עצמכם מתחברים לאנרגיה ומוטיבציה שיקצרו את הדרך באופן משמעותי בין מי שאתם היום לאדם שאתם הכי רוצים להיות…

עד כאן דיבורים, עכשיו… למעשים!

אשמח לקרוא כאן מה אתם חושבים ולהתראות.
חג שמח ולהתראות
יובל הרפז

פעולות

מידע על הקטע



6 תגובות על הקטע ”סתם מסיבה או מסר ללא מודע שלנו?“

26 02 2010
גיל כץ‏ (11:30:38) :

אתה גדול
ואני צריך למהר לחנות להחליף את התחפושת
כדי שהתת מודע לא יתבלבל
פורים שמח (-:
 
28 02 2010
יהודית‏ (12:06:32) :

חג שמח,
במקרה שלי החיים זימנו לי ארוע שבו נאלצתי להוריד את כל המסכות, כמעט.
מקום לא מוכר, קשה, מפחיד.
על אף הקושי אני שמחה שזה קרה (כנראה זוהי תקופה שמבחינה אנרגטית דוחפת אותנו להתחדש ולצאת לחופש לקראת האביב) כי זה הכריח אותי להיות אמיתית עם עצמי.
לראות את עצמך בלי המסכות – עדיין מחפשת את ההתניות הישנות שבה לחשו לי באזן כמה אני לא שווה ולא ראויה.
אולי "היהלום" שבתוכי בקש להיפגש אתי במשך השנים אבל אני סרבתי לפגוש אותו.
אני חושבת שאני בדרך.
הדבר שהייתי רוצה יותר מכל הוא להיות צפור דרור , נטולת משאות.
28 02 2010
yuvalim‏ (12:20:35) :

שלום יהודית וחג שמייח.

תודה גדולה על השיתוף. זה נשמע שאת עוברת תהליך מעניין מאד.
בהצלחה בדרכך.

נקודה קטנה למחשבה:
מה יתאפשר לך לעשות ולהשיג כשתהיי "צפור דרור, נטולת משאות"?

להתראות
יובל
2 03 2010
יהודית‏ (20:28:38) :

הפחד הכי גדול שלי זה שאני לא אצליח להתמיד עם הצעדים שנקטתי.
במשך שנים תמיד עשיתי קפיצות קוואנטיות ותמיד הלכתי אחורה 2 צעדים כי תמיד "המרצה" ו"האסירת תודה" דאגו להחזיר אותי למקום הישן והידוע.
צפור דרור  נטולת משאות – מבחינתי זה מקום שבו יש מקום בשביל יהודית מבלי לחכות לאישור של מישהו.
זהו החופש שרק אני אוכל להעניק לעצמי – חופש ללא רגשי אשמה, שאותו צרבו בתוך עורי במשך שנים.
אם תרצה לקבל פירוט אשמח לשתף אותך במייל פרטי.
תודה וחג שמח
יהודית
3 03 2010
yuvalim‏ (14:00:03) :

תודה יהודית על השיתוף.
אמנם הצריבה התוך עורית הכי גדולה תמיד כואבת
ובאותה המידה מקנה לנו ייחוד, משמעות, אופי ופרספקטיבה על החיים
שבלעדיה לא היו קיימים, ושבזכותה האדם יכול להעריך עוד יותר טוב
את חופש הבחירה. מוּכּר לך?
שוב, בהצלחה בדרכך, ציפור דרור.
3 03 2010
יהודית‏ (16:59:37) :

תודה
יהודית

השאר תגובה