האם החיים צריכים להיגמר בגיל ארבעים?
11 03 2010היה לי סיוט. חלמתי שהייתה לי שיחה מעניינת עם אבא של אחת מהחברות של אחת מבנותיי. הבנות עדיין בגיל בית ספר, ואנחנו, האבות, הסתבר גם כן קרובים אחד לשני בגיל. מה שהתברר בהמשך הוא ששנינו דומים הרבה יותר מכפי שזה נראה על פני השטח.
אחד הדברים שבלט במיוחד בשיחה שלנו זו התחושה שאנשים אחרים ובעיקר מעסיקים פוטנציאלים לא מעריכים מספיק את ניסיון, הכישורים והידע שצברנו עד היום. בנוסף, כל יום נכנסים לשוק העבודה אנשים חדשים, ופתאום זה נראה כאילו כל האנשים שמראיינים היום לעבודה הם צעירים מאיתנו, שמעיזים להציע לנו תנאי עבודה של טירונים. פתאום כל צוציק שקיבל תפקיד מרשה לעצמו לדבר כאילו הוא כבש את האוורסט. ולמרות הניסיון המקצועי, נקודת המבט הרחבה והחושים המדויקים שפיתחנו עם השנים – הם, הטירונים, מרשים לעצמם להתנשא, לזלזל ולבטל את מה שיש לנו לתרום להם…
ואז התעוררתי. אני בהחלט יכול לראות איך יכול להיות מצב בו אנשים מרגישים לא מוערכים. אני בהחלט יכול לראות מצב בו אנשים במיוחד מגיל 40 והילך מרגישים איך נגמרה להם הקריירה ואין להם לאן להמשיך ולהתפתח בתחום שלהם. אני יכול לראות איך יכולים להיות מצבים בהם האחריות של להחזיק משפחה, בית רכב ושאר טכנולוגיות מודרניות עלולים להתגלות כאבני רחיים על הצוואר ולא סימן של הצלחה, חופש ושימחה.
אבל, אני יכול גם לראות איך מי שמבחין דווקא בכל זה שכח שהוא הרבה יותר ממה שהוא חושב, וכי ובאיזה מקום לאורך הדרך הוא כנראה לקח את הפנייה הלא נכונה. חשוב להבין שזה לא אשמתו. זה לא אשמתו שהוא לא ירד בתחנה הנכונה. זה לא אשמתו שהוא הגיע לסף הערכה כל כך נמוך. זה לא אשמתו שהמרירות מסנוורת היום את עיניו. זה לא אשמתו שפשוט לא היה לו את המידע המתאים בזמן המתאים.
לפני יותר מ-20 שנה, במהלך לימודי בבית הספר התיכון הפגנתי כישורי משחק תיאטרלי יוצאי דופן. לא פעם שאלו אותי חברים ומורים, ובמיוחד לאחר מופעים בית סיפריים, למה אני לא נמצא בבית הספר לאומנות: תלמה ילין, ובמיוחד במגמת המשחק. התשובה שתמיד עניתי הייתה שזה כך מאחר ואבא שלי לא ידע אחרת.
היום, אני יודע שאבי עשה באמת כמיטב יכולתו. אך זה לא היה הדבר היחידי שהוא לא ידע, והיו הרבה פניות בדרך שלי שהייתי יכול לעשות אחרת. עדיין, לבכות על חלב שנשפך זו אחת האיוולות הגדולות ביותר שיכול האדם לעשות לעצמו ולאחרים. כי כמו שאחד החברים שלי אוהב להזכיר לי תמיד על אחד השיעורים הכי חשובים שלמד פינוקיו לפני שהפך לילד אמיתי הוא ש: "זה לא משנה כמה רחוק הלכת בדרך, אתה תמיד יכול לשנות כיוון".
איך שאני רואה את זה, דווקא לאותם אנשים שצברו קילומטראז', פרספקטיבה וכישורים חדים יש מתנה שלאחרים אין. בייננו, עם איזה דשן היינו רוצים להזין את הגינה שלנו? עם חצץ שאך זה נחצב או עם תערובת עשירה? לפני שנענה, חשוב לזכור שלשניהם יש מקום ולשניהם יש תפקיד. אך מאחר וזו הגינה שלנו והיינו רוצים בה את הטוב ביותר, אני מניח שיש אנשים שאולי היו שמים מצע של דשן ואולי היו אחרים שגם היו מוסיפים מעליו חצץ כדי להגן מרוחות והתפזרות…
בכל מקרה, כאשר אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים במקום בו לא היינו רוצים להיות, תמיד יש לנו אפשרות להציב לעצמנו כיוון חדש, ולשאול את עצמנו כמה שאלות מפתח מקדמות ואפילו להיעזר באנשים שיש להם את המידע המתאים ולא להסתמך רק על מה שחשבנו שאנחנו יודעים. ויפה שעה אחת קודם.
אם הגעת בקריאה שלך עד כאן,
אז, אשמח גם לקרוא את התגובה שלך לפוסט.
תודה ולהתראות
יובל
שלום
נו…מה אני אגיד בגילי המופלג 58 .לפי המשק אני כבר עם רגל וחצי ..מפאת עין רעה לא אשלים את המשפט.נכון שישנן דרכים ליצור ולהשפיע ,אבל הדבר דורש כוחות נפש שקשה לי להגיע אליהם.אני מצד אחד מבכה את מצבי הנוכחי אולם אין לי כוח מספיק כדי לשנות אז מה עושים..חולמים!? אני עדיין בשלב של החלימה שהדברים יסתדרו איכשהו ללא מאמצים מיוחדים מצידי.כן בטח..אבל מוטב לחלום מאשר לאבד תקוה.
זהו בינתיים .
יוסי
יוסי ברק
היי,
לקח לי יותר מ-40 שנה ובנאדם שאהוב עליי כדי להבין שזה אפשרי, ומה שצריך זה רק לרצות לעשות את הסוויץ בראש וכל מה שחלמת יכול להתגשם או להיות קרוב לחלום. מה שבטוח שנתפלא להבין שכל השנים החלום היה למעשה העצלות שלנו להזיז את עצמנו מהדפוסים שהורגלנו אליהם ומהניסיונות שלנו בחיים שקיבעו אותנו. המאסר הזה יכול להיות הפרפר שחיי בטבע. רק צריך להחליט שהשינוי הזה משמעותי בשבילנו ושאם לא נעשה אותו עכשיו הסיכויים לאחר כך הם קלושים יותר. צריך להבין שכל דבר חדש ומאתגר הוא הדרך לשינוי שאליו ייחלנו.
אורנה או ניקי
אכן מסכימה, גם אני לא מכבר חציתי את גיל הארבעים ואני מתבוננת על הנסיון והידע שצברתי , תשמע, זה לא מעט ולכן זה בדיוק הרגע להעריך את כל זה ולהפוך את זה ליתרון על פני צעירים שדרכם עוד ארוכה….
ועוד דבר…. גם אני אמא של אחת החברות של הבת שלך…
יום שמח
איילה ארבל
החיים אחרי גיל 40 בשיאם אל תתנו לפחד להשאיר אתכם במסלול הבנוניות, ישנם רק 3% שמנצלים את יכולתם האינסופית לייצור ולעשות ללא גבולות, השאר שכירים או עצמאיים תלויים במעביד שלהם או במצב המשק. אני בגיל 48 נגעלתי מעצמי ומהחיים שלי אחרי שהבנתי באמת באמת כמה יכולת אינסופית יש בי ליצור ולהגשים וכמה הפחד משתק ומשאיר אותי שנים במסלול של בינוניות. אחרי הגועל הגעתי בשנה האחרונה לתנועה ותנופה בעשייה ולגיל אין משמעות.
גיל כץ
תודה על הדברים
אני בהחלט מבין אותם בשכל
הלוואי והיו לי הכוחות להגשים אותם
אבל
אני לא מתיאש
עוד יבוא הזמן של כל החלומות
חיים
לדעתי, שני גורמים עיקריים משפיעים על "מצב הקיפאון" שלנו.
1. רובנו לא חונכו להקשיב לקול הלב שלנו, שהוא הקול הטהור ביותר (קול האמת שלנו).
2. אנחנו רגילים לקטר, לסבול, לכעוס…. אך מתקשים לעשות צעד אחד קדימה לשינוי מצבנו.
כולנו מאמינים שלא קל לעשות שינויים, ודבקים באמונה השגויה הזאת.
אם נמצא את הדרך כדי לעזור לילדים ולמבוגרים לשמוע את שיר הנשמה שלהם וללמד אותם, שהאושר הגדול ביותר טמון בהגשמה האישית שלהם – כל החיים שלנו יהיו נראים אחרת.
אם אנחנו לא נדאג לאושרנו – מי ידאג לנו?
סמדר גפני
השאלה הנכונה צריכה להיות – האם אני במקום שאני אוהב?
האם אני בכלל מאפשר לעצמי לשאול את השאלה הזאת.
כי אנחנו חיים בהצמדות לכל מיני – ככה ,וכך צריך, וזה הגיוני או לא הגיוני.
האם אני -כן – בגיל 40, 50, 60, מתעורר בקר אחד ושואל את עצמי – זה מה שחלמתי לעשות?
האם אנו קשובים לאינטואיציה הפנימית שלנו שמנסה במשך שנים לדבר אתנו
אך -no body home .
אנחנו מעדיפים לשקר לעצמנו בשימוש בתירוצים כמו – לא רוצים אותנו, מה באמצע החיים אני אעזוב מקצוע מכובד ואלך לעשות משהו שאני אוהב.
לפעמים צריך "להשתגע" – פשוטו כמשמעו, ואין זמן כמו עכשיו.
בתוך השם המפורש – יהווה – נמצאים ההווה, העבר והעתיד – ז"א שהכל נמצא עכשיו גם העבר
המלא חרטות וההווה והעתיד שהוא תוצאה של שניהם – כלומר עכשיו זה הרגע לתקן לשנות ולבנות את העתיד בלי חשבונאות – מה יצא לי מזה.
כשחושבים בצורה כזו אין שאלות כמו בן כמה אני ,מה עשיתי ,מה לא עשיתי.
עכשיו אני בוחר להיות במקום שאני אוהב.
איזה חופש.
יהודית
בהמשך למה שכתבתי קודם ..אני עברתי שינוי אדיר בגיל 46 בערך, התגרשתי ושיניתי את עצמי ,יצאתי ממצב הקורבן שחייתי בו עד אז.
למדתי דברים חדשים.עברתי סדנאות שונות.
כל הדברים הללו דרשו כוחות נפש רבים.
והשאלה האם עייפתי וקשה לי "לגרד" עוד כוחות כדי לשנות שוב.
זו סתם תהייה שלי למרות שאני יודע שאין סוף לתעצומות הנפש.
יוסי.
יוסי ברק
אני בן 40 +.
ומרגיש כי בגיל 40 החיים רק מתחילים.
קחו דוגמה מרבי עקיבא.
רבי עקיבא עד גיל 40 לא ידע קרוא וכתוב (התחיל ללמוד תורה בגיל 40)
רבי עקיבא קיבץ את תורת הראשונים, וסידר את התורה שבעל פה. על יסוד רבי עקיבא ותלמידיו כתבו ר' יהודה הנשיא ותלמידיו את התורה שבעל פה: משנה ותוספתא ומדרשי תנאים.
אורן לוי
שרה ראשית
בא לי לצעוק בקולי קולות "מה פתאום"????????????
אני בת 54 ומגיל 40 אני חיה בענק את החיים, אני לומדת, עובדת, טיילתי בעולם, חוויתי אהבות וכן כן גם אכזבות וטוב שכך, האכזבות היו קרש קפיצה אדיר לחיים יותר מאתגרים ומעניינים עבורי!!!
עבורי הגיל זה רק מספר אני מרגישה בת 20 עם ים אנרגיות לעשייה בחיי.
אנחנו תמיד מפגרים אחרי אמריקה, אז שם מבחינת קריירה מעדיפים אנשים מבוגרים שיש להם ניסיון ואין להם התחייבויות כמו ילדים קטנים, בטח גם בארץ התובנה הזו תגיע ………כולי תקווה, לאנשים מעל 50 שיש להם המון מה להציע ובאמת מעדיפים צעירים.
אומרים שהעולם שייך לצעירים, ואני מוחה בתוקף!!!!
כל גיל והיופי שלו, ומי שלא מסוגל להנות בכל גיל לדעתי גם כשהיה צעיר הוא לא נהנה מי יודע מה.
חברים יקרים החיים הם מתנה נפלאה קודש הקודשים.
שרה ראשית
sara
בגדול אני מסכימה עם כל מה שנאמר,וכל הרעיון של הגשמה עצמית הוא נהדר,
אך עדיין צריך ללכת למכולת והשאלה היא האם הוא יכול לאפשר לעצמו בשלב הזה לשנות כיוון,
האם יש לו תמיכה לשנות כיוון? כמו כן אם הוא משדר שהוא לא מעריך את עצמו אז גם הסביבה לא תעריך אותו.אכן מצב לא פשוט הייתי שם.
אילונה
ובל יקירי
יש חיים נפלאים אחרי גיל 40
אני בת 60, יש לי תכניות וחלומות לעוד הרבה מאד שנים ואני בדרכי ליישם אותם
לפני כשנתיים התחלתי לעסוק באימון אישי ואימון משפחות אני מתנדבת ומאמנת משפ חד הוריות, ותאמין לי אני פוגשת נשים וגברים הרבה יותר צעירים ממני שלא חולמים וזה חבל
אני עובדת, אני לומדת, אני מטיילת, ויש לי עוד הרבה שנים של פעילות
רוצים להצטרף…..
בילה
בילה דומב
שלום אנשים יקרים ותודה גדולה על כל התגובות המרתקות. כולכם מהווים בשבילי השראה!
אני קורא את כל הדברים הנפלאים שרשמתם כאן ואני לא יכול לא להתפעל מגודל הפערים שבין הכאב והפחד ובין התקווה, השמחה והאהבה הקיימים סביבנו.
רק לפני שאזמין אתכם לחבק את המחשבה שהחיים שלנו הם תוצאה של נקודת מבט ותו לא, וכשנשנה את נקודת המבט החיים ישתנו, אני רוצה להציע לכם שלוש נקודות למחשבה ואם תקחו אותן איתכם – עשיתי את יומי.
1. אם יש מישהו בעולם שהצליח לצאת מביב אשפתות של פחד, הערכה עצמית נמוכה וספקות ויצר לעצמו למרות הכל חיים של הגשמה והרמוניה סימן שזה נלמד וניתן לביצוע גם על ידי אחרים.
2. מאחר ואנחנו הרבה פעמים הממוצע של 5 האנשים איתם אנו מבלים את מרבית הזמן, אז כדאי שנזהה את האנשים שמשרים עלינו תחושה של עוצמה פנימית, אמונה ותקווה ונקרב אותם אל חיינו.
3. אנחנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים והמסע אליו יצאנו כאשר נולדנו הוא מסע שאנו עושים בעצמנו. לכן, אם אנחנו מוצאים עצמנו מתגוללים ברחמים עצמיים, תחושת קורבן ופספוס, זה לא בגלל הגיל, בגלל המצב הכלכלי או בגלל שיש לנו אולי אף גדול. זה קורה פשוט כי זה מה שהאדם רוצה. ובכל רגע נתון יש לנו את הזכות והאפשרות להחליט אחרת.
וזה מזכיר לי תעשיין מפורסם שהציל את תעשיית הרכב האמריקאית מקריסה בשנות ה-80 שאמר: אנחנו ניצבים בהתמדה מול הזדמנויות אדירות, המחופשות לבעיות לא פתירות.
אז שיהיה לכולנו סוף שבוע נפלא
ולהתראות בהמשך
יובל
yuvalim
היי יובל,
מה פתאום חלמת חלום כזה כשאתה בשיא היצירה? מה שאני חושבת שזה סימן ששוב אתה הולך לכתוב ספר על חיות או אנשים שהבשילו מקליפתם בשיא החיים והם עושים צעד משמעותי נוסף בחייהם. אגלה לך סוד ידוע, יותר קל וכיף להיות סבאים וסבתות מאשר הורים צעירים ומודאגים. כאשר אנחנו רוצים משהו באמת וכושרינו בשיכלינו ובמותננו השמים הם הגבול.
קח לדוגמא את בנג'מין פרנקלין שכתב את חוקת ארה"ב בן 82. נכון שלא אלך לחצוב בהר
בגילי "המופלג" 64, אני שמחה בעבודה שעדיין אני עובדת בה ומאושרת כאשר אני מצליחה לעזור לילדי ולחברים, ולשמור על מצב רוח מרומם. מה זה עלה בדעתך גיל 40 זה רק קצת פחות מאמצע החיים. וזה שעכשיו המצב בשוק העבודה על הפנים זה באמת בעיה. אבל מי שרוצה באמת לעשות משהו משמעותי שבו הוא מאמין בעבודה או בשליחות אחרת יכול להצליח.
גליה
התשובה לשאלה היא חד משמעית "לא!!!!!" (עם כל סימני הקריאה)
החיים הם מה שאנחנו עושים איתם. אם נבחר להניח את הראש ולמות (מטאפורית כמובן) נוכל לעשות זאת גםבגיל עשרים כמו בגיל שמונים.
בסרט "הוק" זה מוצג בצורה נפלאה.
אז תודה על הפוסט המדהים ואני מאחל לכולנו חיים של אושר, קסם וצחוק בכל גיל ובכל מצב
ציקי הדרקון
אכן מתחברת לכל מילה …ומזדהה עם הנאמר כי גם אנוכי בת 57…אחרי שרות במשטרה של 32 שנה וכיום בגימלאות מרצון…7 שנים אני עושה "חיים"…נרשמתי לחוגים כמו…
קרמיקה, התעמלות פסנתר ותזונה נכונה…וזה ממלא אותי ואני שמחה שסוף סוף אני עושה מה שאני רוצה ומרצה בעיקר וקודםכל את עצמי…פעם חשבתי שזה מאד אגואיסטי…
אז תמיד חשבתי על האחרים ועזרתי להם מכוחותיי הנדיבים שהיו בחינם…
היום זמני יקר ואני לא מבזבזת אותו לשווא…
למדתי לא להדחיק ולעכב את רצונותיי וזה נפלא גם כלפי הבעל והבנים…שהם תמיד וזה היה ברור שהם ראשונים…לא שאני מזלזלת או הפסקתי לטפל לתמוך לאהוב…אבל במינון שונה
חילקתי את העוגה בצורה אחרת…כמו שמתאים לי…
ואני מאושרת ושמחה…ויש גם תוצאות…
בקרמיקה אני יוצרת דברים מקסימים גם לדעת אחרים שאני רואה את ההתפעלות והעיניים המשתאות זה מספיק לי…ודי לי במבט…מה גם שאני עושה מה שהכי מרגיש לי מתאים ונוח ואליו אני מתחברת…
גם עוסקת במיסטיקה באסטרולוגיה עושה מפות לאנשים….וגם נומרולוגיה…וגם קלפי טארוט מלמדת בקיצור הבחורה למדה להיות מאושרת ובזכות מעט שינוי…כיוון אחר כמו פינוקיו חחח
שכולם יפערו פה לי זה באמת לא מזיז…אני היום עושה מה שטוב לי….
אוהבת את הכלבה שלי יוצאת איתה לטיולים ונהנת מכל רגע…
גם ירדתי במשקל כבר 7 קילו בחצי שנה וזה נפלא עדיין שמנמונת אבל הרבה פחות…
התעמלות עושה בכייף וברצון וגם הגמישות השתפרה…מה אומר ומה אגיד שהחיים הם דבש ושימשיכו כך….
אוהבת ומודה ולא רואה הכל מובן מאליו עדיין מקדישה זמן ומתאמצת להשיג את המטרה גם שהיא נראית בלתי אפשרית כמו למשל נגינת הפסנתר….מי היה מאמין שאני "הילדה" שנשארה כתה כמה פעמים….ותמיד נחשבה "קשת קליטה"… הרבה בלתי מספיק בתעודה ביסודי מה שהשאיר בי צלקות…
היום הכל מקבל תיקון מחדש והשידרוג מרגש, מהנה ובעיקר מספק !!!
דפנה רזיאל
דפנה רזיאל
שוב, תודה לכולם על התגובות.
בזכותכם זכינו בדיון נפלא
והרבה אנרגיות חיוביות
להתראות בהמשך.
yuvalim
יובל
נושא האפליה בתעסוקה על רקע גיל הינו נושא גדול ומורכב וכנראה לא ממש נוכל לתת לו כאן פתרון. יחד עם זאת אני מסכים עם המסר שהעברת. כיועץ בתחום הקריירה תמיד אני מזכיר בסדנאות שאני מעביר ששלב מאד חשוב בכל תהליך הקריירה הוא משוב עצמי ותיקון. היינו עלינו לשאול את עצמנו האם המקום שבו אנו נמצאים מתאים לנו, מתאים לשאיפות , ליכולות והכישורים שלנו, למטרות והיעדים שאנו מציבים לעצמנו. ברגע שאנו מזהים אי הלימה, זה המקום להתחיל ולבצע מהלך מתקן.
אריק דקר
יעוץ ארגוני וניהול משאבי אנוש
http://il.linkedin.com/pub/arik-dakar/15/8b6/6b8
אריק דקר
הי אריק,
משוב ותיקון הם כלים חיוניים לכל מי שרוצה לשפר את התוצאות שלו בכל תחום בחיים.
באופן אישי, אני לא מחפש לתת פתרונות, אלא למידה ושכלול. לכן עבורי הפוסט הזה, הבלוג הזה וכל מקום בו אני מופיע בחיי יכולים להיות הזדמנות לשינוי והעברת מסרים. מאחר ואתה גם יועץ ארגוני, אז אתה בוודאי יודע שמאחורי כל ארגון עומדים תמיד אנשים. וכאשר מישהו נתקל באפליה בתעסוקה על רקע גיל – מאד רצוי לתת לזה במה בכל דרך אפשרית. שינוי לא מתחיל מלמעלה – אלא מלמטה: אצל כל אחד ואחת מאיתנו.
להתראות
יובל
yuvalim
אחרי שהחלב נשפך צריך לנקות והכל תלוי בגישה. אם תגיד, יאללה מנקים וגומרים' אחרי דקה נגמרה vעבודה ואתה אחרי ושוב חופשי. אם תיבב על זה תנקה או לא תנקה' ההרגשה תהיה רעה ושום סיפוק לא יהיה ממנה. אין ספק שלשנות גישה אפשר תמיד. זה לעיתים קשה מאוד, למעשה כמעט תמיד, אבל אפשרי ומה שאפשרי גם יכול לקרות.
לא מתמודדת עם העניין שכתבת כי אני עצמאית. ללא ספק היום הרבה יותר טוב כי אני יותר יודעת ולכן יותר בטוחה. אני יודעת שניסיון הוא ברכה וזה די מדהים שמעסיקים לא מבינים זאת. אולי הם מבינים שצעירים עולים להם פחות כסף והכסף מדבר. הם גם יכולים לטלטל ולבקש ולדרוש ולהעיף צעירה/ה, לא כך עם אישה איש בעל ניסיון וותק. וכמובן יש את עניין הלחץ של הבינונים והנמוכים בעבודתם, שהגיעו לתפקיד כי הורידו או הרימו ראש כשהיה תפור למחליטים. גם סוג של ידע הא.
בכל אופן הגישה היא גם נקודת מבט פנימית, אך וזה הנס הגדול היא גם מקרינה על החיצוני. אנשים מאמינים לך כשאתה מאמין לעצמך ובעצמך. כך שזה WIN WIN .
תודה על פוסט מעניין וכתוב יפה. נהנתי. חגשמח. בילי
בילי
צריך גם לזכור שבסופו של דבר, דווקא הטעויות שלנו הפכו אותנו למי שאנחנו היום. דווקא כל אותם "פניות שגויות" לאורך הדרך, הן שיצרו את "התערובת המשובחת" שאנחנו היום, סביב גיל 40.
את המשבר הגדול שלי עברתי סביב גיל 30 ועשור לאחר מכן אני יכול בהחלט לומר שהצמיחה האמיתית שלי הגיעה מהדברים שלא "עבדו" עבורי, ולא מהדברים שכן עבדו עבורי בזמנו, שחלק לא קטן מהם זנחתי. סיכומו של דבר, אין תחליף לגיל ונסיון.
מייקל בן דוד
בילי,
"אנשים מאמינים לך כשאתה מאמין לעצמך ובעצמך" היא הגישה שפותחת דלתות.
תודה על מילותייך.
yuvalim
מייקל, תודה על הביקור והתגובה.
בהחלט, וכמוך, גם אצלי צמיחה הגיעה מדברים שלא "עבדו" עבורי. עדיין השינוי קרה בהמשך לדברים שכן עבדו ולפעמים אנו מעריכים פחות מדי את מה שכן יש לנו. בכל מקרה ביחס לעצמי ולהרבה אנשים שאני פוגש בדרך, אני חושב שאנשים הם כמו יין – רק משתבחים עם הזמן.
yuvalim
אהבתי את הכתבה! בהחלט גם לי זה ממשי
רוני
אוסיף ואומר שכל הבלוג הזה עשוי בטיב טעם עם מאמרים יפים
יש לך את זה!
תתפתח ותפרוס כנפיים
איך אומר מיקי ברקל (אנאלפיסט)
קדימה הצלוח'ס!
רוני
התרשמתי מהמאמרים.עד גילי 41 עובד בתור נהג מונית מעוניין לעשות שינוי ממזמן.אבל איזה יד קטנה לופתת את לבבי בפחד ואומרת לי לא.אם אצליח להתגבר עליה פרצתי מחסום
רון
שלום רון,
אם עדיין לא פעלת בכיוון שמעניין אותך, אז סימן שאתה לא ממש רוצה. אם אתה כן, אז מה לדעתך ובנוסף לטלפון למאמן אישי, אתה יכול כבר עכשיו לעשות?
yuvalim