הבעייתיות שבתעשיית השגת המטרות
18 04 2010
"יש!!!!!!!!!!!" אני מתאר לעצמי את הזוכה התורן בלוטו, שואג. אבל זה תמיד מזכיר לי את הפעלולים הללו בקרקס כשאדם הופך לקליע אנושי. מעיפים אותו באוויר עשרות מטרים לתוך רשת ביטחון בצד השני של הזירה. אבל ההבדל הגדול הוא שבמקרה של הלוטו אין שום רשת ביטחון וכמו שהוא מגיע בבת אחת לפסגה כספית – כך הוא עלול לצנוח כמו ציפור שמוטת כנפיים בחזרה לקרקע המציאות – פשוט כי הגיע לשם בלי ללמוד איך להפעיל אותן.
תעשיית השגת המטרות (ספרים, קלטות, סדנאות, מאמנים ומנטורים שונים) שמכוונת אדם להשיג מטרה כזו או אחרת דומה הרבה פעמים לאותו תותח. יש לה את האמצעים לאפשר לאדם להגיע למטרה מוגדרת ולהקפיץ אותו להשיג אותה. היא מושכת הרבה תשומת לב, היא מקדשת את המטרה, מאפשרת עשייה ותוצאות יוצאות דופן, אבל, הרבה פעמים מתעלמת בכוונה מהתמונה הרחבה יותר.
הנה כמה מהבעיות שעלולות להיווצר עם השגת מטרה באופן יוצא דופן:
1) כשהאדם מגיע אל המטרה הוא לא יודע איך להמשיך הלאה בלי ליפול. הרבה פעמים כשאנשים מסיימים תהליכי שינוי יש להם נפילת אנרגיה, חוסר מיקוד, וחזרה לדפוסי התנהגות ישנים.
2) האדם יודע איך להשיג את המטרה אבל הוא לא יודע איך להשיג מטרות אחרות. זה בד"כ קורה כאשר האדם בוחר להשיג מטרה מוגבלת ומצומצמת שלהשגתה הוא מקבל סט של כלים. הוא לומד איך להפעיל כלים אבל הוא לא לומד ערכים.
3) האדם עלול לחשוב שהשגת המטרה הייתה בזכות התותח (המאמן או הסדנה) ולא בזכותו שלו. זה בד"כ כאשר הוא לא מבין את העוצמה והיכולות שלו, וכאשר לא מעודדים אותו לפתח עצמאות ושיקול דעת. זה עלול לקרות גם כאשר הוא לא משיג את התוצאה המבוקשת – ואז הוא פונה לגישה המאשימה אחרים והמסירה מעצמו אחריות.
4) האדם עלול לבחור מטרה "נמוכה" מדי ולהשיג אותה, כי אז הוא עדיין לא יגלה, יתאמץ או יאמין שביכולתו להיות ולהשיג הרבה מעבר למה שהוא חושב.
5) בהשגת מטרה עלול האדם לחוש חוסר נוחות משום שהוא יוצא מתחום הנוחות שלו. בכך הוא עלול לגלות נטייה לייצר התנהגות חדשה והרסנית שתגרום לו לאבד את מה שהשיג – מאחר והוא ירצה לחזור ולהיות במקום שמוכר ובטוח. זה קורה הרבה פעמים בתוכניות להורדה במשקל, ברווחים כספיים גדולים וקלים ואפילו בהשגת בן / בת זוג…
6) יש מסגרות שהשגת המטרה נראית כמו להכניס בולדוזר לערוגה קטנה. זה אולי מאפשר לשתול עץ אבל כל מה שמסביבו עלול להיחרב בדרך. שיקול דעת "אקולוגי" הוא קריטי והכרחי.
7) יש אנשים שהמטרה שהם מגדירים לעצמם – אינה מטרה מוסרית, חוקית או מכבדת את זכות האחר לחופש ביטוי, ביטחון, דעה או עצמאות.
הרבה פעמים מסתמכות מסגרות השגת המטרות על "השכל הישר" ו"שיפוט בריא" של האנשים הנעזרים בהן. עדיין המסגרות הללו מפעילות באופן מאד משמעותי את הסמכותיות שלהן ומבקשים מהאנשים "להתמסר" לתהליך תוך הסרת "ביקורתיות", "שיפוטיות" ועצמאות. יש בזה הגיון, אבל שוב, חשוב לעשות את זה מתוך כבוד לאדם, העצמת הפתיחות ללמידה, הגמישות וקבלת החלטות שקולות וללא פגיעה באיזון מערכות החיים שאינן קשורות להשגת המטרה הספציפית.
כמו כן, מומלץ למי ששוקל להשתתף בתהליך השגת מטרות – לבדוק עד כמה התהליך מקדם אותו להשיג ולהגשים את שאיפת חייו העיקרית, ועד כמה זה יכול לאפשר לו להיות אדם הרבה יותר מפותח, גמיש, יצירתי, שמח וחופשי, כך שהוא יוכל להפעיל את הכלים שהוא מקבל בכל זמן ולכל מטרה גם לאחר תום תקופת ההכשרה. כך האדם יכול למצואת עצמו בגבהי הישגיות חדשים, והוא בעצם מגלה שיש לו כנפיים המאפשרות לו להתעלות לכל פסגה חדשה.
באופן כזה יכול האדם לגלות שהוא הרבה יותר ממה שהוא חושב, שהשגת מטרה כזו או אחרת אינה שיא העולם, אינה מותנית במנטור, מדריך או שיטה חיצוניים וכי מה שחשוב הוא להפוך את השגת המטרה לאמצעי בדרך למימוש והגשמה עצמית. או, כמו שאמר לפני 200 שנה רופא בשם אוליבר וונדל הולמס "הכי נפלא בעולם הינו לא היכן אתה נמצא, אלא להיכן אתה מתקדם".
אשמח לקרוא את דעתך בנושא
ומומלץ גם לשתף במדיה החברתית.
בהצלחה ולהתראות
יובל הרפז
אהבתי.
אכן לא תמיד הדרך תאפשר לנו להחזיק בתוצאות. יש תהליכים נוספים שעלינו לעבור כדי לשמר את השינוי.
סמדר גפני
אני מאמינה שאדם הניגש לתכנית כזו או אחרת רוצה בכל ליבו להשיג מטרה מסוימת, וניסה מספר פעמים להשיג אותה ללא עזרה חיצונית (יש אנשים שמשתדלים להימנע מלהוציא כסף על מוצרים שאינם גשמיים) ועברו כברת דרך מרגע ההחלטה והרצון בשינוי ועד נקיטת הצעד בכיוון הזה.
בתכניות הללו מלמדים אדם דרכי חשיבה מסוימות שיביאו אותו לפעולות ומאוחר יותר לתוצאות אליהן הוא מייחל. זה נכון והגיוני מבחינה עסקית שהקואוצ'ר ישתול זרעים של הזדקקות וצורך מצד המטופל לעזרתו כך שהמטופל לא ירגיש שהוא יכול לפרוש כנפיים, להגיד יפה תודה ושלום ולצאת לדרך משלו.
יש בזה קצת מפה וקצת משם.
זה המקום לתת אמון בשיקול דעת וכנות אנושית…
דנה שרובר
קראתי,זה קורה…לגבי הבעיה מס'3 זה כישלון מובהק של מאמן לגבי שאר הבעיות ברור שמשהו בתהליך לא עבד או לא היה נכון.
אני אישית אם מתאצת יכולה למצוא את עצמי עם בעיה מספר 1 אבל לא לאורך זמן.כשזה קורה אני מגייסת את כל הכלים שיש לי וממשיכה קדימה או שלא.
כמו כן איני מאמינה בפתרון "אינסטנט" אלא בעבודה ובעבודה קשה ,כמו שספורטאי חייב להתאמן כדי להגיע לתוצאות ולהמשיך להצליח כך גם גם אני מאמינה באימון ובעיקר באימון המוח.
אילון
תודה לכולם על התגובות והקריאה.
בכל אחד מהכשלים שציינתי אין בלעדיות מובהקת של אף אחד. כמובן שזו אחריותו של המתאמן להיות ערני לעצמו ולחייו. באותה המידה זה גם מקומו ותפקידו של מאמן, מנחה או סדנה, השואפים לפעול באופן אקולוגי והתורם במידה הרבה ביותר, להפנות את תשומת לב המתאמן למה שחשוב, לשמש דוגמה ולהציב ערכים ועקרונות שיתקיימו שם גם הרבה אחרי שהקשר המיידי מסתיים.
נושא שמירת המומנטום וההמשכיות לאחר תום התהליך הוא נושא שיש לו שני צדדים כמו לכל מטבע.
1) לטעמי יש מקום לפיתוח המחויבות, היושרה והמנהיגות של האדם כלפי עצמו – כך שהוא ידע לשמר את המומנטום שלו גם לאחר סיום התהליך. יש לי חבר שתמיד אומר לי שמנהיגות אמיתית היא משהו שהאדם עושה כשאף אחד אחר לא מסתכל.
2) זו הזדמנות גם למאמנים ולמנחים לתת פתרונות גם לתהליכי המשך (בדרכים שונות) ולתת כלים למתאמנים איך להמשיך ולהתפתח ולעמוד ברמת התוצאות – גם בהמשך.
yuvalim