מה התרופה לחיים של רכבת מהגיהינום?
29 04 2010
בכל יום אני שומע אנשים המדברים בזכות החלומות, השאיפות והתקוות שבליבם. זה תמיד מזכיר לי את אותה שאלה שנשאלתי על ידי הורי מתוך שעשוע "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?". כמובן שכוונתם הייתה טובה, אך מאחר והם לא ידעו לכוון אותי להשיג מטרות, השאלה בעצם עיגנה אצלי את הגישה שאני ילד התלוי בחסדי הוריו ושהפער בין המקום בו אני נמצא ובין השאיפות שלי לא ניתן לגישור.
כן, מטרות הן שעשוע חביב שמסעיר את מוחנו ומפרה את דמיוננו. אבל גם אם נניח שאנו יודעים להגדיר מטרות בצורה יעילה, עדיין, כדי להגשים אותן נדרשת עשייה המורכבת לטעמי משני חלקים: ההוצאה אל הפועל ואש פנימית. רק שכאן יש לי בשבילכם עובדה לא כל כך נעימה: מרבית האנשים פשוט מותנים לא להשיג את המטרות שלהם…
ממש כמו קטר הרכבת, שכדי לרכב על המסילה ולמשוך אחריו את הקרונות, הוא צריך גלגלי ברזל חזקים, בוכנות ומנוע לסובב אותם. עדיין, אף גלגל במכונה לא יזוז ממקומו ללא הבערה של המנוע הפנימי. ללא הבערה הפנימית, אש האנרגיה הניצתת או החלטתו של האדם להזיז הרים אף מטרה לא תוגשם, גם אם אפילו סלולה לפניו הדרך. יותר מכך אותה פתיחות פנימית, נחישות וחיבור ובחירה ברצון מקנים עוצמה פנימית שיכולה לסלול דרכים אפילו במקומות שהן לא היו קיימות קודם.
ג'וזף קמפבל אמר על זה פעם "כשהאדם עוקב אחרי השראת האושר העילאי שבו, דלתות יפתחו במקומות בהם לא היו קודם לכן דלתות"
עדיין, הרבה מאד אנשים מוצאים את עצמם כמו ברכבת מהגיהניום בה האש היא דווקא בחוץ ולא בפנים. הם נאבקים עם בחירת כיוון, דרכים למימוש מטרות, תנאי מציאות מגבילים, פחדים וקשיים אחרים – על בסיס יומי. לטעמי הרבה מזה קורה בגלל שפשוט הם מתמקדים בבעיות ולא בהזדמנויות ובמיוחד בגלל שהם לא רגילים להעביר את תשומת הלב שלהם לעוצמה הפנימית שבוערת בהם בלי התניה. יותר חמור מכך מרבית האנשים מתנים את השמחה והאושר שלהם בתוצאות ובנסיבות חיצוניות, כשלמעשה הם לא רק מכשילים בכך את השגת המטרה שלהם, אלא הם גם מפחיתים בערכם, מתמכרים לסיפוקים מידיים, מעודדים ביטחון עצמי נמוך וחיים בחוסר סיפוק, מתח ופיספוס. נשמע מוכר?
אבל, אפשר אחרת!
כי כל מי שרוצה להשיג מטרה משמעותית בחייו – חשוב שידע איך להתחבר לעוצמה הפנימית שבו, לשמחה ולאושר בלתי מותנים ורק אחר כך יבדוק עד כמה ואיך נכון להשיג את מטרות חייו. תארו לעצמכם איך זה היה לחיות ממקום של עוצמה?! איזה בחירות הייתם לוקחים? איזה עשייה הייתם עושים? איזה איכות הייתם מייצרים? על זה אמר פעם הרבי נחמן מברסלב "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות."
ביום ראשון הקרוב, ל"ג בעומר, שהוא יום המסמל את החיבור לאש הפנימית כמייצרת מציאות אני מתכוון לעשות הכרזה ששווה לחכות לה, ואני מתכוון לצרף לה גם צ'ופר שיוכל לעזור לך להתחבר לעוצמה הפנימית… כדאי להיות זמינים.
אבל, כרגע הייתי שמח לקרוא כאן:
איך היו יכולים להראות החיים שלכם אם הייתם מתחברים לעוצמה הפנימית שלכם?
להתראות
יובל הרפז








צודק…
גם אותי תמיד שאלו מה ארצה להיות כשאהיה גדולה….(כנראה אנחנו מאותו דור…)
אז עד היום אני לא יודעת בדיוק להגדיר את עצמי….
גם אחרי שרות של 32 שנות עבודה במשטרה….ויצאתי והכשרתי עצמי לעסוק באסטרולוגיה נומרולוגיה ומיסטיקה….עדיין לא יודעת אם אני במקום "הנכון לי"….
אשמח לעזרתך….
ערב נפלא
דפנה רזיאל
דפנה רזיאל
איזה וואו השאלה הזו!!
זה מחולק לשתי קטגוריות, מה הייתי עושה כשהייתי גדולה??
מטפלת באנשים, למדתי שנתיים הנחיית קבוצות ואיני עושה כמעט כלום עם זה, למה??
אין לי תשובה!!
אני עושה זאת בקטן עם אנשים שאני מכירה.
את שאר החלומות אני מגשימה וחיה אותם בענק.
חשוב בעיניי לחיות את החלומות וגם לנשאר עם הרגליים על הקרקע ולהיות לחוברים למציאות.
יש רצוי ויש מצוי ולהנות מהרווחים האלה.
לו הייתי מחזירה את הגלגל אחורה בזמן כנראה עם השכל שיש לי היום הכל היה נראה אחרת.
כל נתיב החיים שלי היה אחרת, כן זה בטוח!!
אני בת 54, יש לי ניסיון חיים עשיר, תובנות. אני אישית יום יום מודה לבורא עולם על כל דבר קטן, עצם זה שאני מתעוררת בבקור זה לא מובן מאליו, כלום לא מובן מאליו ותודה על כל נשימה ונשימה, על הבריאות ישי ותודה לך יובל על ההעשייה שלך!!
תודה ענקית על הכל!!!!
sara
שלום דפנה,
על פניו, זה נראה שאת עושה מה שהלב שלך מנחה אותך,
וזה בהחלט מקום שהייתי מאחל לכל אדם להיות בו.
בכל מקרה, אני מקווה שמה שאני מתכוון לשחרר
לאוויר העולם ביום ראשון יעזור לך קצת יותר.
להתראות
yuvalim
הי שרה, תודה על השיתוף ועל הפירגון.
אין לי ספק שאת חיה מתוך עוצמה ושימחה. זה ניבט מכתיבתך.
תודה גם לך.
yuvalim