יש הרבה אנשים רוצים לדעת איך להיות אדם בעל (בין היתר) אחריות עצמית, התנהגות מעוררת השראה והשפעה, יכולת קבלת החלטות מצוינת, דימוי עצמי גבוהה, חשיבה יצירתית ומוטיבציה כדי להשיג את מטרותיהם.
אבל, מרביתם, ובמיוחד כפי שהתברר מהסקר שערכתי לפני מספר שבועות, אינם מתמקדים באף אחת מהתכונות, היכולות, והעוצמות הללו (שקיימים בהם כבר עכשיו), וכנראה מקטרים על "מר גורלם" וכיצד ה"בעיות" שלהם עוצרות אותם.
אז, את הקליפ הזה עשיתי במיוחד עבור מי שהאתגר הזה מדבר אליו. (ד"א זהו הקליפ הראשון שאני מעלה בו אני מסריט את עצמי… אני מתנצל על איכות הניראות, עדיין, ורק אם מתאים לך אפשר גם לפרגן )
פג תוקפה של ההרשמה דרך טופס זה.
לפרטים והצטרפות לרשימת התפוצה ניתן לפנות אלי במייל.
תודה.
אשמח לקרוא את התגובות שלך כאן בהמשך!
להתראות בהמשך
יובל הרפז
במאמר שהתפרסם לפני שבוע בביטאון בית הספר לעסקים של הרווארד טוען סטיבן דמאיו, אחד הכותבים היותר מעניינים לאחרונה, שהיום יותר מאי פעם סמכות מאבדת את מקומה להשפעה. אם עד היום היינו צריכים להיות ממונים לתפקיד או להיות בעלי תואר כלשהו על מנת שמישהו יקשיב לנו, הרי שהיום המשך לקרוא קטע זה »
לפני יומיים זכיתי בעוד הזדמנות מאותם רגעים בהם נזכר עוד שנים קדימה. היה זה לאחר אלימות בין בנותיי.
לאחר שהפרדתי בין הניצים והרגעתי את הרוחות (גם שלי) ושאלתי את עצמי שוב: "איך עלי לפעול?"ואז עלתה בי התשובה: "מי שפועל באלימות הוא ילד חלש". אז, כמו שנאמר בספר זן ואומנות המלחמה: "המנצח הוא זה שלא שלף את החרב מנדנה" הסברתי כמיטב יכולתי לביתי שהרימה את ידה על אחותה את הרעיון הפשוט הזה.
הרי העוצמה שלנו נמצאת בבחירה שלנו כיצד לפעול. והפעולה הכי גדולה היא ביצירה של רעיון. אם רק היינו יודעים איך ליצור רעיון שיניע את האחרים לפעול כפי שהיינו רוצים – לא היינו צריכים אלימות – פיזית או מילולית. העובדה הפשוטה היא שהפעם היחידה בה אנו מצליחים בזה היא דרך שיתוף פעולה הבנוי על מערכת יחסים של אמון, אינטרס משותף ורצון הדדי לטפח אותו לאורך זמן.
מצד שני, כשאין לנו מילים שיכולות להעביר את המסר שלנו באופן אפקטיבי אנו נוטים לכעס, לתסכול ולאלימות כמוצא של חוסר ברירה. זהו הרגע שבו עלינו לבקש עזרה, להקשיב וללמוד איך לעשות את זה אחרת.
מה יעלה בגורלה של ביתי המכה? ימים יגידו, ובכל מקרה אתמיד.
לפרמידות היה את פרעה. לאמריקה היה את קולומבוס. לדרך אל המזרח הרחוק היה את מרקו פולו. לירח היה את ג'והן קנדי ולמדינת היהודים היה את הרצל. כל תוצאה מדהימה בחיינו נולדה ברעיון, מטרה וכוונה. רק שבכל יממה אנו נחשפים לעשרות אלפי רעיונות.
אבל, איזה מהם יכול לקחת אותנו בעוצמה קדימה שעות, ימים ושנים קדימה ולהפוך אותנו למנהיג? המשך לקרוא קטע זה »
"מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?" שר דני בסן למילים של יענקלה רוטבליט ולמוסיקה של יזהר אשדות.
רק שכמו בכל שיר, המוזיקה והמילים הם רק קצף הגלים של אמת כואבת שנכתבה בהרבה דם, זיעה וכאב של אלפי שנות תרבות אדם. וכמו כל שיר גם מילים אלו הן… המשך לקרוא קטע זה »
פוסט זה אינו מומלץ לבעלי לב חלש, פחדנים ואנשים שאוהבים לרחם על עצמם. אבל, אם הצעד הבא בקריירה שלך משמעותי וחשוב לך – כדאי לקרוא בעיון את ההמשך. חלק מהטקסט כתוב בלשון זכר, אך הוא פונה לכולם ולכולן…
השבוע התקשר אלי אדם שהצטרף לאחרונה למעגל המפוטרים. "אני לא מצפה למצוא עבודה במקצוע שלי בארבע החודשים הקרובים" אמר. "זאת לא תקופה טובה לחפש עבודה, בגלל המיתון". "נכון," עניתי, "זו לא תקופה טובה לחפש עבודה, אבל לא בגלל המיתון – אלא משום שאם אתה מתחיל לחפש עבודה אחרי שכבר פיטרו אותך"… המשך לקרוא קטע זה »
בנקים ובורסות בעולם קורסים. מלחמות וסיכסוכים צצים מאחורי כל פינה. אוכלוסיות שלמות נאנקות תחת מחירים נוסקים של אורז ונפט. עולם שלם כורע תחת זיהומי אוויר ומים, התדלדלות משאבי טבע והופעתן של מחלות חדשות. האם יש משהו שכל אחד מאיתנו יכול לעשות? אני חושב שכן.
כתוצאה מהתגובות לשני הסקרים שערכתי בנושא מנהיגות עלו שאלות רבות. אנשים שונים מבינים מנהיגות בדרכים שונות, ומושגי יסוד כגון "מנהיגות", "יעוד" ו"חזון" קיבלו התייחסויות מגוונות. איתן עלו גם כל מיני הנחות יסוד מעניינות.
"לא כל אדם יכול או ראוי להנהיג" הייתה אחת הקיצוניות שבהן. אני ראיתי בזה הזדמנות להניף את דגל המנהיגות האישית, לנער רדומים משנתם ולכתוב מסמך מסודר בנוגע לגורם היחידי בעולם שיכול לעשות שינוי.
זהו טקסט שנוחי דנקנר, לב לבייב, יצחק תשובה, האחים עופר, ציפי ליבני, ביבי נתניהו ואהוד ברק לא היו רוצים שתקראו, או אולי דווקא כן… המשך לקרוא קטע זה »
מכירים את האנשים האלה שחושבים שהם יודעים בדיוק מה אחרים יגידו או יגיבו? אני קורא להם אנשים מהסרטים. אלה האנשים שמריצים כל הזמן סרטים לגבי מה יהיה, איך יהיה, ומה יקרה – אבל כל קשר בין זה ובין מה שבאמת קורה – מקרי בהחלט. הכי גרוע בעניין הזה שהם כמובן מאמינים לסרט שהם מריצים ומגיבים בהתאם – בד"כ בפחד, כעס, בושה, אשמה או מתח כלשהו.
החלטתי לכבוד כל אותם אנשים להביא סרטון מדהים שמציג את החיים שלנו כאן ועכשיו מפרספקטיבה קצת שונה. פרספקטיבה זו מאפשרת לנו לראות את הסרט האמיתי של הרגע הזה מקפיצות מדודות של סידרה הנדסית במכפלות של 10. פעם החוצה לכיוון החלל ופעם לתוך החלל התת אטומי.
אז בפעם הבאה שאנחנו מגלים שאנחנו מריצים סרט על מה יהיה, או מה אומרים עלינו או מה חושבים עלינו וכו' – כדאי שנעצום את העיניים, ניקח שלוש נשימות עמוקות וניזכר שאנחנו בסך הכל משהו כל כך פיצפון בתוך מורכבות היקום, ומצד שני אנו כל כך מורכבים שזה פשוט נס שאנו חיים – ורק על זה מגיע לומר תודה.
תודה על כל מה שיש בי. תודה על כל מה שיש לי. ותודה על כל מה שיש מסביבי.
להיות, ליצור ולהגשים הוא העיקרון המוביל היום בחיי.
ואחד הדברים אותם בחרתי להיות זה לאדם המאפשר
לאחרים לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם.
בבלוג זה אפשר למצוא את מרבית
התכנים משנת 2008 והילך.
יובל הרפז
יצירת יצירה זו של יובל הרפז מוצע תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons.
ניתן לשתף — להעתיק, לצטט, להפיץ ולהעביר את היצירות בתנאים
הבאים בלבד:
1.עליך לייחס את היצירה ליובל הרפז ולקשר לבלוג זה (אך לא בשום אופן המרמז על כך
שהוא תומך בך או בשימוש שלך ביצירה).
2. אינך רשאי/ת להשתמש ביצירה זו לצרכים מסחריים.
3. אינך רשאי/ת לשנות, לעבד או ליצור יצירה נגזרת בהסתמך על יצירה זו.
* בכל שימוש חוזר או הפצה של היצירה עליך להבהיר לאחרים את תנאי הרישיון ביצירה
זו הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לקשר לעמוד זה.
* ניתן לוותר על כל אחד מתנאים אלו בכפוף לקבלת רשות מיובל הרפז.
* רישיון זה אינו פוגע או מגביל את זכויותיו המוסריות של היוצר.
תגובות אחרונות