"אני שחוק" אמר לי החבר שפגשתי במקרה בתור לתיקון הטלפון הסלולרי.

"נו, אז למה שלא תמצא את הלקוחות שאתה כן רוצה לעבוד איתם?" שאלתי.

"אין לי זמן" הוא ענה.

"למה אתה מתכוון?" שאלתי, ובתגובה הוא ענה: "את כל האנרגיה שלי אני מוציא על עבודה ושירות הלקוחות, ואין לי זמן לדאוג לשיווק או לעשות את הצעד הבא בעסק שלי." הוא המשיך בפירוט ספציפי איך אין לו רגע אחד של מנוחה, שהיקף הפעילות העסקית שלו לא מאפשר לו לקחת עוד עובד, שהלקוחות הקיימים מתישים אותו וכן הלאה…

ואז שאלתי אותו: "תגיד, אתה יודע איך מזיזים נהר?"

הוא פתח עלי זוג עיינים, כי לא הבין מה הקשר בין הדברים. אבל זרם איתי.

"מביאים דחפורים וחופרים ערוץ חדש?" שאל

"כן" עניתי "זו אפשרות טובה, "אבל יש דרך עוד יותר קלה ופשוטה."

הוא הקשיב בדריכות.

"הולכים למעיינות שיוצרים את הנהר" אמרתי "ומסיטים אותם קצת. משם הם כבר מוצאים את הדרך החדשה שמתאימה להם, והנה הזזת את הנהר."

כך גם אתה יכול לעשות שינוי בחיים… אם תחפש להשקיע המון כח, מאמץ ואנרגיה בלשנות את העסק או החיים שלך, יש מצב שתצליח, אבל במחיר מאד כבד. מצד שני, אם תעצור לרגע, תבדוק מה באמת הכי חשוב ותשקיע זמן בעצמך לשינוי הזה… כל שאר הדברים ימצאו את הדרך שלהם מעצמם, ויש מצב שהשינוי יהיה כל כך הרבה יותר קל ממה שאתה מתאר לעצמך, שתגיד "איך לא עשיתי את זה קודם"…

אז, בפעם הבאה שאתם חושבים שזה קשה לעשות שינוי או לעשות את הצעד הבא, תחשבו מה הדבר החשוב והכי משמעותי שאם תפנו אליו את תשומת הלב – שאר הדברים יסתדרו מאליהם… זה יכול להיות סדנה של העצמה אישית, שחרור מגישה לא אפקטיבית, אימון אישי או אפילו בנכונות לקחת יעוץ עסקי… וזאת בתנאי שלא תשאירו את התוכניות על המדף ליום אחר אלא תתחייבו לעצמכם לפעול, עכשיו.

הרי, איך היו נראים עכשיו החיים שלכם אם הייתם עושים את הצעד הבא בקריירה? מה זה היה נותן לכם? מה זה היה מאפשר לכם?

יום נפלא

ולחיי הצעד הבא, שלכם

יובל הרפז – אימון אישי-עסקי לצעד הבא שלך בקריירה

לתאום אימון עם 100% אחריות לשביעות רצון – 050-3551767

בוקר חדש של שנה אזרחית חדשה. להרבה אנשים, שנה חדשה מביאה איתה הרבה פעמים תקוות גדולות אבל עלולות להיות גם חששות. מעבר לעובדה שהתגובה הזו היא טבעית, החששות נובעים בד״כ מחוסר ידעה או חוסר וודאות לגבי העתיד. הדרך להשתחרר מהחששות ולממש את התקוות עוברת דרך החלטה מה אנחנו מאחלים לעצמנו, הגדרת סדרי עדיפות לביצוע ובקשה שזה יתממש (יישום).

ביירון קייטי אמרה פעם שאם האדם לא מבקש את מה שהוא רוצה אז הוא כנראה לא ממש רוצה את זה. לכן, בואו ונשים את הביישנות, ההססנות והספקנות לרגע בצד (כדי שנתחיל להתרגל לחיות גם בלי זה), נבנה לעצמנו סוג של חזון אישי, על ידי כך שנאיר לעצמנו את העתיד בכל תחומי החיים החשובים לנו ונגדיר לעצמנו מה אנחנו רוצים בצורה מדידה וחיובית,  נסמן לעצמנו סידרי עדיפות להשגתם ולוחות זמנים לביצוע.

וכדי להבטיח שהמענה יקדם אותנו בצעדי ענק ליצירת השנה הכי טובה עד היום, ערכתי כאן 7 שאלות לניצול מקסימאלי של ההזדמנות:

1. מה היה ממש מוצלח ב- 2011?
2. מה גרם לזה להיות מוצלח?
3. איך באפשרותך לעשות מזה עוד / יותר ?
4. מה הם 3 התחומים שהיית רוצה לשפר?
5. מה אתה הולך לעשות אחרת (להפסיק לחלוטין / להאציל למישהו אחר / להשתפר בעשייה)?
6. מה יהפוך את השנה הזו למצוינת מבחינתך (בכיף, סיפוק והישגיות)?
7. מה היה יכול לאפשר לזה לקרות טוב יותר ומהר יותר ובמי באפשרותך להיעזר?

את המענה מומלץ לשלב, מומלץ לסמן לעצמך יעדים מדידים המוגדרים בחיוב ומתוחמים בלוחות זמנים.

להזכירך, הגאונות והעוצמה נעוצים במעשיו של האדם,
אז, שתהיה לכם שנה אזרחית נפלאה ומוצלחת!

יובל הרפז

חברים, יש סודות. לא מאמינים? אז, תשאלו את מי שעדיין לא נמצא היכן שהוא רוצה להיות. הרי אם הכל באמת היה ידוע – היינו כבר עושים את זה לא?

עכשיו, הסוד הכי גדול שאותו גיליתי רק בגיל 25 בערך, הוא כמו שאמר פעם הסופר האנגלי צ'ארס קינגסלי – שאנו פועלים כאילו נוחיות ומותרות הן הדרישות העיקריות בחיים, בשעה שכל מה שאנו צריכים כדי להיות מאושרים הוא דבר מה שילהיב אותנו. ואני רק בגיל 25 שאלתי את עצמי מה זה הדבר שהיתי מאחל לעצמי.

עם השנים גיליתי שהדבר הזה משתנה ושיש דברים שונים שמלהיבים אותי בתחומי חיים שונים. כלומר יש משהו שמלהיב אותי ללמוד, אנשים שמלהיב אותי להיות איתם, משהו שמלהיב אותי לעשות כמקצוע, ספר שמלהיב אותי לכתוב, מקום שמלהיב אותי לגור בו, מקום מלהיב לבקר בו וכן הלאה.

לפעמים מצאתי את עצמי הולך לאיבוד בדרכי כי שכחתי מה חשוב לי, התרגלתי לתחושות השיגרה ופעלתי באופן אוטומטי. לפעמים סתם היה לי קשה לקום אחרי "נפילה" או אי הצלחה כלשהי. בכל מקרה – כאשר לא ידעתי לאן אני רוצה להגיע חשתי עצבנות, בילבול ותחושה של ביזבוז זמן וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע מי שמביט לא להיכן שהוא רוצה להגיע שלא יתפלא שהוא מגיע למקומות שהוא לא רוצה להיות בהם…

והכי גרוע הוא שבגלל שבמציאות אין מצב של ריק – אז כאשר אנחנו לא פועלים בהתאם לרצון שלנו אנו מופעלים על ידי רצונות של אחרים. וזה משהו שלא הייתי מאחל אפילו לשונאים שלי כי האובדן הכי גדול בחייו של אדם הוא כאשר אין לו בעלות על הבחירות שלו.

הכלי שאני משתמש בו על מנת לתכנן את החיים שלי ושאני משתמש בו לפחות אחת לחצי שנה – מזכיר לי כל פעם מחדש את סדרי העדיפויות שלי, וזה נותן לי מסגרת עשייה לפחות לחצי שנה קדימה. אחד הדברים הנפלאים בכלי הזה הוא שבעזרתו אני יוצר הבנה ברורה גם למודע וגם ללא מודע שבי מה זה "דבר מלהיב" עבורי ומה אני בעצם מאחל לעצמי.

מי שעבר איתי אימון אישי או קנה את הספר 5 שאלות משנות חיים קיבל ממני את הכלי הזה. על רגל אחת מדובר על עריכת "רשימת תשוקה" (שבאפשרותך לערוך אפילו עכשיו) של מה שהיה מלהיב אותנו להיות, לעשות או להשיג ויצירת סדרי עדיפות להגשמתה.

אם היית רוצה כלים נוספים שקשורים להשגת יעדים, באפשרותך לקנות ממני את ספר 5 השאלות או להרשם לאתר של ערן שטרן (ניתן להקיש על השם ולהגיע לקישור) ולקבל גישה מיידית לערמות של טיפים על השגת יעדים. האתר שלו כולל בין היתר וידאו על השגת יעדים, דו"ח מיוחד על 12 הסודות של משיגי היעדים ועוד. מאד מומלץ.

אם אתם רוצים לקבל משוב על רשימת התשוקה שלכם, אתם מוזמנים לרשום אותה כאן בתגובות לפוסט, ואשמח לסייע לכם. רשימות במייל לא תתקבלנה.

להתראות
יובל הרפז

לפני שאספר לכם על הצעד ההתפתחותי הבא שלי לשנת 2011 והילך ואיך זה יכול לתרום לך בחיים, אני רוצה להגיד תודה. תודה לכל מי שקנה, קרא, הגיב ופעל בהתאם לספרים, המאמרים והסיפורים שכתבתי במהלך 6 השנים האחרונות. תודה למאות האנשים שהתאמנו איתי עד היום 1:1. תודה לכל מי שהשתתף בסדנאות שערכתי, בהרצאות האינטרנטיות והאזין להקלטות. תודה לכל מי שהיה עד היום ברשימת התפוצה שלי. המקום והמשמעות שלכם בחיי היו מעצבים, מאתגרים, מקדמים ומעשירים.

עכשיו, אי שם לפני שש שנים כשהתחלתי לכתוב את "חזון לשם שינוי" ו"מיקוד פנימי לשם שינוי" אפשר להבין עד כמה היה לי חשוב להתמקד בפנימיות האדם כמנוע ליצירה חיצונית. מה שאף אחד לא יודע זה שהיו גם טיוטות לשני ספרים נוספים: "חשיבה יצירתית לשם שינוי" ו"שיתופי פעולה לשם שינוי". השניים האחרונים מעולם לא הבשילו, כשהאחרון היה הכי פחות מבוסס. אבל, מסתבר שדווקא הוא, קיבל בשלוש השנים האחרונות המון תשומת לב עד כדי כך שהחלטתי להפוך אותו למוקד עשייתי הבאה.

כמובן שההחלטה לא הגיעה ברגע אחד, וזה כמה חודשים טובים אני מסתובב עם המחשבה לעשות את המעבר ותוך חיפוש התזמון הנכון. ואז נתקלתי במשפט מעניין של כותב אלמוני שאמר: "הדרך האולטימטיבית להתפתחות אישית עוברת דרך הקמה של עסק". וכששאלתי את עצמי איך אני יכול לתרום באופן משמעותי לנושא, הבנתי איך דרך שיתופי פעולה, תחום אותו אני חוקר בשלוש השנים האחרונות ובמיוחד במחודשים האחרונים, ניתן לחבר בין עשייה שיווקית והתפתחות אישית באופן האידאלי.

פרט חשוב ומשמעותי הוא שלפי תחושת הבטן שלי שיתופי פעולה בכלל ושיתופי פעולה עסקיים בפרט הולכים להיות המנוע העסקי והחברתי המובילים במאה ה-21. רק בזמן שאתם חושבים על זה, יהיו אנשים שישאלו את עצמם האם אני הולך להמשיך ולעבוד עם אנשים שאין להם עסק. אז התשובה לכך מורכבת, מאחר ואני לא חושב שאנשים פרטיים, יוכלו כרגע להרשות לעצמם לשלם את המחיר לשעת אימון רגילה איתי. מצד שני, אנשים שיש להם עניין לקדם את העסק שלהם דרך יצירה או שיפור שיתופי הפעולה שלהם, או אנשים שמעוניינים לפתח את נושא שיתופי הפעולה בחייהם, יראו איך ההתערבות שלי תהיה ההשקעה הטובה ביותר לעומת התפוקה והתוצאות שהם ישיגו כתוצאה מכך.

בשבועות הקרובים אזמין את כל מי שברשימת התפוצה להצטרף לרשימה חדשה המכוונת להעצמה והתפתחות אישית ועסקית דרך שיתופי פעולה עסקיים. מי שיצטרף אלי יגלה הזדמנויות חדשות ונפלאות איך לשדרג את העשייה העסקית והחברתית שלו. מהאחרים ניפרד כידידים בחיבוק חם ובברכת בהצלחה.

בקישור זה ניתן להצטרף לדף המדריך לשיתופי פעולה עסקיים מוצלחים שפתחתי בפייסבוק ללחוץ "Like" ולהזמין חברים.
בקישור זה ניתן להתרשם מהבלוג החדש שת"פ עסקי מוצלח.

זהו, לעתה.
אשמח לתגובתכם.
יובל הרפז

זה נורא קשה להיות פוליטיקאי. אני יכול לזכור את פניו של אריק שרון לאחר ביקור ניחומים אצל אנשים שאיבדו את יקיריהם בהתקפת טרור. הוא היה טרוד על דברי הכאב שהופנו אליו באופן אישי על ידי המשפחה. מצד שני, בצורה קצת בלתי נתפסת ולמרות היותו ראש ממשלה באותה העת, הוא צעד אל עבר מכוניתו לאחר הביקור מלווה בשומרי הראש, זחוח ונחוש כהרגלו. לא הייתי מתחלף איתו בעד שום הון שבעולם. מצד שני, היה בו משהו שלמדתי להעריך – היכולת להקשיב לדברי אחרים, לתת לזה מקום כלשהו בתודעה ובאותה הנשימה לפעול באופן שקול וקר בהתאם לעקרונות שמנחים אותו.

זה מזכיר לי גם את יוסי "טפלון". הוא היה איתי בסדיר ו"טפלון" היה הכינוי שלו כי לא משנה כמה בחורות היו אומרות לו לא, הוא תמיד היה יוצא מזה וממשיך הלאה בקלילות. היכולת הזו של הרבה פוליטיקאים וגם של יוסי טפלון היא יכולת אנושית שלא רק מאפשרת למי שמיישם אותה להתמודד עם דחייה והתנגדות בצורה יעילה אלא מאפשרת לשמור על מוטיבציה, מיקוד ועשייה בהתאם לעקרונות שלנו גם בתנאים קשים.

לא מזמן, באחת משורות הסטטוס בפייסבוק כתבה בחורה על אדם שנגש אליה באירוע מקצועי, פרגן לה על המקצועיות שלה ובנאותה נשימה הוסיף: "אבל, חבל שאת שמנה". התגובה שלה, כך היא אומרת, הייתה תדהמה שבעקבותיה היא פשוט הסתובבה והתרחקה מהאדם. הסיפור הזה גרף אחריו מאות תגובות. מעבר לנורמות המגדר, כבוד האדם וכישורי התקשורת הבין אישית ששורת הסטטוס הזו זעזעה – היא שיקפה יכולת מאד מסוימת של הכותבת בנוגע ליכולת שלה לקבל ביקורת.

התגובה שלי לסטטוס הייתה: "…יש סיפור על בודהה שהגיע אליו אדם שלא רצה להקשיב לו וקלל אותו ללא הרף. לבסוף כשעצר לרגע לנשום שאל אותו בודהה: תגיד, אפשר לשאול אותך שאלה? כן, ענה המקלל. האם קרה פעם שמישהו נתן לך מתנה שלא רצית לקבל? האיש חשב לרגע וענה: כן. אם כך, המשיך בודהה, גם אני לא מקבל את המילים שלך.

…זה בהחלט לא נעים כשאנשים מנגנים על מקום שעדיין קשה לנו להשלים איתו בתוכנו. רק שימי לב שהציפייה שלו לא לפגוש נשים נפלאות ומוצלחות ושנראות שונה ממה שהוא היה רוצה שהן תראינה, דומה לקושי שלך לצפות שלא תפגשי באנשים קטנים, אנוכיים ונבזים.
תודה על השיתוף של האירוע – זו הזדמנות לכולנו להתעלות על עצמנו."

אחת מהטכניקות שמאפשרת קבלה של ביקורת באופן יעיל ותורם מזמינה לדמיין את דברי נותן הביקורת במרחב דמיוני (כמו בסרט) ובמרחב אחר של זיכרונות אנו יכולים להעלות את כל הערכים והעקרונות שחשוב לנו לפעול על פיהם. בהשוואה ביניהם, תוך הודיה למוסר המסר על הפניית תשומת הלב לנושא המדובר, אנו יכולים לראות מה משותף ומה שונה ולקחת החלטה בהתאם למה שהכי נכון לנו. חשוב לשים לב שאת כל שיקול הדעת יש לעשות כאשר אנו מנתקים עצמנו מהחוויה על ידי התבוננות והקשבה מרוחקים כמו בסרט. היכולת להסתכל על האירוע מהצד היא הכרחית ומשמעותית לקבלת החלטות נכונה.

פרופ' דניאל כהנמן, הפסיכולוג הישראלי זוכה פרס נובל בכלכלה אמר פעם ש: " שום דבר בחיים אינו חשוב כפי שהוא נדמה לנו בשעה שאנחנו חושבים עליו". לכן בפעם הבאה בה אנחנו שומעים ביקורת כדאי שנזכור שהמשמעות שאנחנו נותנים לביקורת היא הרעל היחידי שיש למילים שאנחנו שומעים.

להיום אני מזמין אותך לענות לעצמך על השאלה הבאה:
איך היו נראים החיים שלך ואיך היית פועל/ת בתוכם ללא הכמיהה לאהבה, אישור והערכה?

אשמח לקרוא כאן את התגובות שלכם.
להתראות
יובל הרפז

"אתה לא יכול להצליח" אמר לי פעם קרוב משפחה. עכשיו, אם הייתה בעולם אולימפיאדה למשפטים הכי מרעילים והרסניים שהיקרים לכם יכולים להגיד לכם אז המשפט הזה היה תופס מקום טוב בשלישיית הגמר. יש חכמים שאומרים שבבסיס של כל מעשה ומחשבה אנושיים יש כוונה גבוהה טובה, רק בין כוונה לתוצאה יש הרבה פעמים פער עצום.

כך יוצא שאנחנו עשויים להיות חשופים לרעל מנטאלי בחיי היום יום דרך דבריהם של הקרובים לנו, דרך אמירות של אנשים מקריים, דרך כותרות בעיתונים ודרך דבריהם ומעשיהם של מובילי דעה. יש דרך לנטרל רעלים שכאלו ולהתחבר דווקא למורעלות פנימית וחיובית שיכולה ליצור תוצאות מקדמות, תורמות ומשרתות.

מי לא מכיר את תחושת הדחייה, העלבון והאשמה בעקבות דברים של אחרים?! רק לפני שנדבר על מיקוד במהות הרוחנית של האדם כמנגנון התעלות מעל האתגר כדאי שפשוט ניצור סביבה בטוחה ותומכת. יש מצבים בהם ניתן לשכנע ולהשפיע על הסובבים אותנו. רק שמניסיוני מרבית האנשים שחווים סביבה לא תומכת הם אנשים שהתקשורת הבין אישית האפקטיבית שלהם עדיין לא מפותחת דיו, לא יודעים עדיין איך לקבל ביקורת ומרגישים עדיין קורבן של הסביבה, הנסיבות והעולם.

שיפור התקשורת הבין אישית הוא פרק גדול שעומד בזכות עצמו. היום אני רוצה להתמקד דווקא בדרך אחת פשוטה ואחרת לשינוי העוצמה של ההשפעה המרעילה של האנשים שסובבים אותנו. ניתן לשנות את הסביבה שלנו – לא דרך שינוי האחרים בחיינו אלא דרך בחירת האנשים שהיינו רוצים להיות במחיצתם.

אנשים שמקיפים את עצמם בסביבה "מרעילה" הגורמת להם להרגיש חשדנות, נחיתות, בושה, אשמה או בידוד ביחס לעצמם ועולם – רוב הסיכויים שבמקרה הטוב התוצאות בחייהם יהיו עבורם מאכזבות. מצד שני, אנשים שיקיפו את עצמם בסביבה "מטפחת" הכוללת אנשים שיוצרים ומעודדים אמון, עצמאות, יוזמה, חריצות ואחווה רוב הסיכויים שהתוצאות במיוחד עבורם תהיינה מעצימות, מעשירות, משמחות ומקדמות.

"אבל, מה נעשה אם אלה הם בני המשפחה שלי?" היא שאלה שיכולה לעלות אצל חלק מאיתנו. והתשובה שלכך היא אולי לא תמיד קלה אבל די פשוטה: כדאי לצמצם את מידת הזמן וההשפעה שלהם על חיינו דרך חיבור לאנשים אחרים שכן היינו רוצים להיות בחברתם, עד לרגע שהתוצאות שלנו ישקפו גם לציניקנים ולספקנים הגדולים ביותר בין מכרינו שגם נחישות ומיקוד ברוח האדם היא אפשרות מזיזת הרים לא פחות מדחפורים של קטרפילר.

בייננו, הרי אין משהו שהאדם לא באמת יכול לעשות בהתאם לחוקי הפיזיקה. אשתי אמנם מרבה לשאול אותי אם אני יכול לתלות כביסה. זו לא שאלה של יכולת – זה שאלה של סדרי עדיפות, תכנון (תשתית) ועשייה ממוקדת ויעילה. הרי, מדי יום נוספות דוגמאות למצבים שנראו בלתי אפשריים בעליל ובכל זאת נעשו. עיוורים שרצים מרתון, אנשים קטועי גפיים שמטפסים ואנשים שמצליחים למכור קרח אפילו לאסקימוסים. לכן, שאלת היכולת אינה רלוונטית אלא רק מידת הבחירה של האדם במיקוד שנכון לו.

אז, שלוש השאלות שאני מזמין אתכם לענות עליהן להיום הן:
1) מי הם חמשת האנשים שהייתם רוצים לבלות איתם פחות?
2) מי הם חמשת האנשים שהייתם רוצים להיות במחיצתם יותר?
3) מה אתם מתכוונים לעשות בעניין?

בפוסט הבא בסדרה אדבר על הדרך האפקטיבית לקבל ביקורת וזה שלאחריו אדבר על שלושת העקרונות שיכולים לאפשר לכל אדם להתחבר לעוצמה הרדומה שבו ולהתעלות מעל לאתגרי החיים על בסיס יום-יומי.

אשמח לקרוא כאן את התגובות שלכם.

להתראות
יובל הרפז

האם ידעת שעל ידי ניסוח, מיקוד והגדרה נכונים של מטרות באפשרותך להשיג את כל מה שליבך חפץ?

זה כך, לא בגלל שכל אדם בלי יוצא מהכלל הוא הרבה יותר ממה שהוא חושב. זה כך, לא כי לכל אדם יש מתנות מולדות שממתינות לו להביא אותם לידי ביטוי. זה כך, לא בגלל שאני אוהב לראות אנשים נדלקים על העשייה שלהם, מגלים את התשוקה המתעצמת שלהם ומתעוררים לחוות את האדם שהם היו רוצים להיות. זה כך, מבחינתי, כי ראיתי ועשיתי את זה מספיק פעמים כדי להאמין שזה יכול לקרות אצל כל אחד.

ורגע אחרי ההתלהבות בטח תבחינו במחשבות ציניות, ספקנות וביקורתיות שנכנסות לתמונה, כגון: "אולי לא – כל – מה שאני רוצה…" או "הנה עוד הבטחה מבוססת סיסמאות" או "נראה אותך מביא שלום, מחזיר שבויים ועושה צדק חברתי".

אלו הן מחשבות טבעיות של אדם שלא יודע עדיין איך לעשות את זה. הן בדיוק סוג המחשבות שעלולות לעלות בנו שנייה אחרי שנאחל לעצמנו את ברכות יום ההולדת, כאשר נחליט להתחיל בדרך חדשה, כאשר נשאף לנסח לעצמנו חזון ויעוד או אפילו כאשר סתם נערוך לעצמנו רשימת מטרות להשגה לשבוע הקרוב.

מחשבות הביקורת, הספק וחוסר האמון נמצאות אצל כולנו. רק שההבדל בין האנשים שמצליחים להשיג מטרות גדולות כקטנות ובין האנשים הנמשכים לאמונות תפלות, קיצורי דרך ותרופות פלא נבובות בדמות נוסחאות "הסרט הסוד" הוא ההבדל שבין התייחסות להצבת מטרות כאל תחביב ובין התייחסות אחראית, שקולה, שאפתנית ומכוונת מטרה.

לפני מספר ימים ראיתי באחד הפורומים רשימת מטרות שכותרתה: "כתיבת חזון שבועי – הבטחה לשבוע מוצלח". עכשיו, נגיד שלא היה כאן שימוש מוטעה במונחים ולא הייתה כאן הבטחה ריקה מתוכן המבוססת בבורות. נניח גם שמפרסם ההנחייה לא רשם "תתלו את הרשימה במקום בו תוכלו לראות אותה מדי יום ובסוף השבוע תופתעו כמה השגתם"… נניח שאכן הכותרת הייתה מדויקת ויצרה קרקע מתאימה לזריעת זרע של הצלחה.

עדיין, לא יכולתי שלא להצטער על כך שרשימת המכולת שהופיעה בהמשך הייתה מתכון בדוק איך לא להשיג מטרות, איך לטפח תחושות נחיתות ואיך להוציא שם רע מאוד לתחום ההתפתחות האישית, פשוט כי ניסוח המטרות היה חובבני, במקרה הטוב.

בינינו, האם הייתם ממשיכים לעשות משהו שלא עובד?! כנראה שלא.
ונגיד שכולם מסביבכם היו אומרים לכם שזה כן עובד, מה אז הייתם עושים?

אני מניח שהייתם מגלים את הכעס בתוככם יוצא החוצה או מוצא לעצמו קורבן תורן… רק לידיעתכם – זה מה שקורה כאשר אנחנו מבססים את ההתנסות שלכם על מידע חובבני, חסר אחריות ומטעה. אמנם, הצלחות מקריות תמיד קורות, רק נראה אתכם מבססים עליהן את החיים שלכם, את העסק שלכם, את הבריאות שלכם, את הזוגיות שלכם… נראה לי שאין הרבה אנשים שיהיו מוכנים לעמוד בתור הזה, נכון?

לכן, אם מצד שני, הייתם רוצים לא רק להתחיל ולהשיג את התוצאות להם אתם מייחלים, אלא גם להתחיל ולפעול ביעילות ולהפוך לאדם שבליבכם אתם יודעים שאתם יכולים להיות – אז הגיע הזמן לקחת אחריות על החיים שלכם, להשתחרר מכל מה שלא משרת אתכם יותר, לשפר את מה שנדרש ולפעול באופן מכוון, מבוקר ושיטתי.

הנה 5 שאלות לכל מי שרוצה לדעת איך להפסיק להיות חובבן ולהתחיל לבנות את העתיד שהוא ראוי לו:

1. מה אני רוצה?
2. מה המדד להצלחה שלי?
3. מה עלי לשפר כדי להשיג את המטרה?
4. ממה עלי להשתחרר כדי להיות מסוגל להשיג את המטרה?
5. על מה אני מתחייב כדי להשיג את המטרה?

רוצים לדעת עוד על המהדורה החדשה של ספר חמש השאלות ועל הסדנה האינטראקטיבית המלווה אותו?
פרטים נוספים בימים הקרובים.

אשמח לקרוא כאן את דעתכם
להתראות
יובל

בכל יום אני שומע אנשים המדברים בזכות החלומות, השאיפות והתקוות שבליבם. זה תמיד מזכיר לי את אותה שאלה שנשאלתי על ידי הורי מתוך שעשוע "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?". כמובן שכוונתם הייתה טובה, אך מאחר והם לא ידעו לכוון אותי להשיג מטרות, השאלה בעצם עיגנה אצלי את הגישה שאני ילד התלוי בחסדי הוריו ושהפער בין המקום בו אני נמצא ובין השאיפות שלי לא ניתן לגישור.

כן, מטרות הן שעשוע חביב שמסעיר את מוחנו ומפרה את דמיוננו. אבל גם אם נניח שאנו יודעים להגדיר מטרות בצורה יעילה, עדיין, כדי להגשים אותן נדרשת עשייה המורכבת לטעמי משני חלקים: ההוצאה אל הפועל ואש פנימית. רק שכאן יש לי בשבילכם עובדה לא כל כך נעימה: מרבית האנשים פשוט מותנים לא להשיג את המטרות שלהם…

ממש כמו קטר הרכבת, שכדי לרכב על המסילה ולמשוך אחריו את הקרונות, הוא צריך גלגלי ברזל חזקים, בוכנות ומנוע לסובב אותם. עדיין, אף גלגל במכונה לא יזוז ממקומו ללא הבערה של המנוע הפנימי. ללא הבערה הפנימית, אש האנרגיה הניצתת או החלטתו של האדם להזיז הרים אף מטרה לא תוגשם, גם אם אפילו סלולה לפניו הדרך. יותר מכך אותה פתיחות פנימית, נחישות וחיבור ובחירה ברצון מקנים עוצמה פנימית שיכולה לסלול דרכים אפילו במקומות שהן לא היו קיימות קודם.

ג'וזף קמפבל אמר על זה פעם "כשהאדם עוקב אחרי השראת האושר העילאי שבו, דלתות יפתחו במקומות בהם לא היו קודם לכן דלתות"

עדיין, הרבה מאד אנשים מוצאים את עצמם כמו ברכבת מהגיהניום בה האש היא דווקא בחוץ ולא בפנים. הם נאבקים עם בחירת כיוון, דרכים למימוש מטרות, תנאי מציאות מגבילים, פחדים וקשיים אחרים – על בסיס יומי. לטעמי הרבה מזה קורה בגלל שפשוט הם מתמקדים בבעיות ולא בהזדמנויות ובמיוחד בגלל שהם לא רגילים להעביר את תשומת הלב שלהם לעוצמה הפנימית שבוערת בהם בלי התניה. יותר חמור מכך מרבית האנשים מתנים את השמחה והאושר שלהם בתוצאות ובנסיבות חיצוניות, כשלמעשה הם לא רק מכשילים בכך את השגת המטרה שלהם, אלא הם גם מפחיתים בערכם, מתמכרים לסיפוקים מידיים, מעודדים ביטחון עצמי נמוך וחיים בחוסר סיפוק, מתח ופיספוס. נשמע מוכר?

אבל, אפשר אחרת!

כי כל מי שרוצה להשיג מטרה משמעותית בחייו – חשוב שידע איך להתחבר לעוצמה הפנימית שבו, לשמחה ולאושר בלתי מותנים ורק אחר כך יבדוק עד כמה ואיך נכון להשיג את מטרות חייו. תארו לעצמכם איך זה היה לחיות ממקום של עוצמה?! איזה בחירות הייתם לוקחים? איזה עשייה הייתם עושים? איזה איכות הייתם מייצרים? על זה אמר פעם הרבי נחמן מברסלב "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות."

ביום ראשון הקרוב, ל"ג בעומר, שהוא יום המסמל את החיבור לאש הפנימית כמייצרת מציאות אני מתכוון לעשות הכרזה ששווה לחכות לה, ואני מתכוון לצרף לה גם צ'ופר שיוכל לעזור לך להתחבר לעוצמה הפנימית… כדאי להיות זמינים.

אבל, כרגע הייתי שמח לקרוא כאן:
איך היו יכולים להראות החיים שלכם אם הייתם מתחברים לעוצמה הפנימית שלכם?

להתראות
יובל הרפז

"יש!!!!!!!!!!!" אני מתאר לעצמי את הזוכה התורן בלוטו, שואג. אבל זה תמיד מזכיר לי את הפעלולים הללו בקרקס כשאדם הופך לקליע אנושי. מעיפים אותו באוויר עשרות מטרים לתוך רשת ביטחון בצד השני של הזירה. אבל ההבדל הגדול הוא שבמקרה של הלוטו אין שום רשת ביטחון וכמו שהוא מגיע בבת אחת לפסגה כספית – כך הוא עלול לצנוח כמו ציפור שמוטת כנפיים בחזרה לקרקע המציאות – פשוט כי הגיע לשם בלי ללמוד איך להפעיל אותן.

תעשיית השגת המטרות (ספרים, קלטות, סדנאות, מאמנים ומנטורים שונים) שמכוונת אדם להשיג מטרה כזו או אחרת דומה הרבה פעמים לאותו תותח. יש לה את האמצעים לאפשר לאדם להגיע למטרה מוגדרת ולהקפיץ אותו להשיג אותה. היא מושכת הרבה תשומת לב, היא מקדשת את המטרה, מאפשרת עשייה ותוצאות יוצאות דופן, אבל, הרבה פעמים מתעלמת בכוונה מהתמונה הרחבה יותר.

הנה כמה מהבעיות שעלולות להיווצר עם השגת מטרה באופן יוצא דופן:

1) כשהאדם מגיע אל המטרה הוא לא יודע איך להמשיך הלאה בלי ליפול. הרבה פעמים כשאנשים מסיימים תהליכי שינוי יש להם נפילת אנרגיה, חוסר מיקוד, וחזרה לדפוסי התנהגות ישנים.

2) האדם יודע איך להשיג את המטרה אבל הוא לא יודע איך להשיג מטרות אחרות. זה בד"כ קורה כאשר האדם בוחר להשיג מטרה מוגבלת ומצומצמת שלהשגתה הוא מקבל סט של כלים. הוא לומד איך להפעיל כלים אבל הוא לא לומד ערכים.

3) האדם עלול לחשוב שהשגת המטרה הייתה בזכות התותח (המאמן או הסדנה) ולא בזכותו שלו. זה בד"כ כאשר הוא לא מבין את העוצמה והיכולות שלו, וכאשר לא מעודדים אותו לפתח עצמאות ושיקול דעת. זה עלול לקרות גם כאשר הוא לא משיג את התוצאה המבוקשת – ואז הוא פונה לגישה המאשימה אחרים והמסירה מעצמו אחריות.

4) האדם עלול לבחור מטרה "נמוכה" מדי ולהשיג אותה, כי אז הוא עדיין לא יגלה, יתאמץ או יאמין שביכולתו להיות ולהשיג הרבה מעבר למה שהוא חושב.

5) בהשגת מטרה עלול האדם לחוש חוסר נוחות משום שהוא יוצא מתחום הנוחות שלו. בכך הוא עלול לגלות נטייה לייצר התנהגות חדשה והרסנית שתגרום לו לאבד את מה שהשיג – מאחר והוא ירצה לחזור ולהיות במקום שמוכר ובטוח. זה קורה הרבה פעמים בתוכניות להורדה במשקל, ברווחים כספיים גדולים וקלים ואפילו בהשגת בן / בת זוג…

6) יש מסגרות שהשגת המטרה נראית כמו להכניס בולדוזר לערוגה קטנה. זה אולי מאפשר לשתול עץ אבל כל מה שמסביבו עלול להיחרב בדרך. שיקול דעת "אקולוגי" הוא קריטי והכרחי.

7) יש אנשים שהמטרה שהם מגדירים לעצמם – אינה מטרה מוסרית, חוקית או מכבדת את זכות האחר לחופש ביטוי, ביטחון, דעה או עצמאות.

הרבה פעמים מסתמכות מסגרות השגת המטרות על "השכל הישר" ו"שיפוט בריא" של האנשים הנעזרים בהן. עדיין המסגרות הללו מפעילות באופן מאד משמעותי את הסמכותיות שלהן ומבקשים מהאנשים "להתמסר" לתהליך תוך הסרת "ביקורתיות", "שיפוטיות" ועצמאות. יש בזה הגיון, אבל שוב, חשוב לעשות את זה מתוך כבוד לאדם, העצמת הפתיחות ללמידה, הגמישות וקבלת החלטות שקולות וללא פגיעה באיזון מערכות החיים שאינן קשורות להשגת המטרה הספציפית.

כמו כן, מומלץ למי ששוקל להשתתף בתהליך השגת מטרות – לבדוק עד כמה התהליך מקדם אותו להשיג ולהגשים את שאיפת חייו העיקרית, ועד כמה זה יכול לאפשר לו להיות אדם הרבה יותר מפותח, גמיש, יצירתי, שמח וחופשי, כך שהוא יוכל להפעיל את הכלים שהוא מקבל בכל זמן ולכל מטרה גם לאחר תום תקופת ההכשרה. כך האדם יכול למצואת עצמו בגבהי הישגיות חדשים, והוא בעצם מגלה שיש לו כנפיים המאפשרות לו להתעלות לכל פסגה חדשה.

באופן כזה יכול האדם לגלות שהוא הרבה יותר ממה שהוא חושב, שהשגת מטרה כזו או אחרת אינה שיא העולם, אינה מותנית במנטור, מדריך או שיטה חיצוניים וכי מה שחשוב הוא להפוך את השגת המטרה לאמצעי בדרך למימוש והגשמה עצמית. או, כמו שאמר לפני 200 שנה רופא בשם אוליבר וונדל הולמס "הכי נפלא בעולם הינו לא היכן אתה נמצא, אלא להיכן אתה מתקדם".

אשמח לקרוא את דעתך בנושא
ומומלץ גם לשתף במדיה החברתית.

בהצלחה ולהתראות
יובל הרפז

"אני לא יכול לעשות את מה שאתה אומר" הוא משפט שגורם לזאבים שלי להשתולל בראש. זה במיוחד מוציא אותי משלוותי כשאני שומע אותו בזמן שאני יושב לי בנחת עם משפחה וחברים סביב מנגל משודרג כשסלטים עשירים מונחים על השולחן ועשן השיפודים נושא איתו את ריח התבלינים הרחק וגבוהה…

מה בסך הכל רציתי? להעביר בנחת ארוחת צהריים משפחתית בלי להתנצח עם אף אחד? אבל, פנייה ישירה שכזו הזמינה אותי להוריד את מפית האוכל מהצוואר ו"להפוך את הקערה" שהבחור הכין לעצמו עם כל הלב.

"אז, אם הבנתי נכון, מה שאתה אומר זה שאתה מכיר את כל הסיסמאות, אבל אתה לא באמת יכול ליישם אותן?" הוא הנהן בראשו. "תשמע" המשכתי, "זה טבעי. רק לפני שאסביר לך איך לעשות את זה אחרת…" עצרתי לרגע יצרתי איתו קשר עין ושאלתי, "איזה צבע אתה הכי אוהב?" הוא היה קצת מופתע, חשב רגע לעצמו וענה לי בפשטות: "כחול".

"יופי!" המשכתי, "אז, מה שאתה מתאר, זה מצב שבו אתה עושה את מה שאתה עושה, אבל באופן מאד מוגבל. זה כמו לצייר את מה שאתה רוצה רק עם צבע כחול. זה בטח הרבה פחות מרשים מאשר אם הייתה לך נגישות לכל הצבעים והגוונים, לא?" "ברור" ענה הוא. "זהו! שמה שאמרת מקודם מוכיח דווקא ההפך!"

לפי המבט שלו ראיתי שהוא קצת מבולבל. להיות מבולבל זו התחלה נפלאה למי שרוצה לעשות שינוי. כי מי שמאד בטוח בעצמו ומבוצר בעמדה שלו – לא ישאל את עצמו איך ניתן לעשות משהו אחרת מתוך כוונה לפעול בנידון.

"למה אתה מתכוון?" הוא שאל אותי. "אולי מצד אחד" המשכתי אני, " אתה חושב שזה יהיה יותר מרשים לצייר את מה שאתה רוצה בהרבה צבעים. מצד שני ובפועל אתה נאחז במה שעשית עד היום כמו בצבע אחד ומצהיר באופן נחרץ שזה כל מה שאתה יכול לעשות. אבל, לפני שתגיב, אפשר לשאול אותך שאלה שתענה עליה בכנות?" הוא שוב הנהן.

"בזמן שאנחנו פה בנחת, האם אתה שם לב איך התפתחות במודעות שלך קורת ממש עכשיו?… כי בזמן שאנחנו כאן, מקשיבים אחד לשני וצופים במה שקורה סביבנו יש מצב שנחוש בעוצמה של הנוכחות בתוכנו, כבר עכשיו. שם לב?" הוא הביט בי והנהן בסקרנות.

"אז, הנוכחות הזו עושה את מה שהיא עושה מתוך כוונה חיובית כלשהי… שום דבר שתעשה לא באמת נובע מתוך כוונה להזיק או להרע…. אולי, בפועל לפעמים התוצאה היא הרסנית. עדיין, יש שם תמיד איזו שהיא כוונה חיובית שמניעה את התהליך… וכשאתה אומר שאתה "לא יכול לעשות" משהו, זה לא בגלל שאתה באמת חושב ככה. אלא, אתה כנראה מאמץ את הגישה הזו פשוט כי זה משרת אותך בדרך כלשהי.

כך, תוך שאתה שם לב לכוונה החיובית, היותר עמוקה… או אולי זה ייקח לך עוד רגע לעכל את זה… אפשר שתראה איך מה שעשית עד עכשיו היה רק כמיטב יכולתך. ובזמן שאנחנו מדברים יש מצב שתבין… שלמרות הכל העשייה שלך עד כה יותר פגעה בך מאשר קידמה… ואולי יש מצב בו תזהה דרך להגמיש את הגישה ולבדוק איך זה שתעשה משהו קצת אחרת יכול לקדם אותך עוד יותר…

אני לא מבקש ממך לצייר לעצמך את מה שאתה רוצה בכל גווני הקשת ממש עכשיו, אלא פשוט רק להוסיף קצת יותר גוונים לכחול… כמו למשל תכלת וסגול… ותבדוק… איך אתה יכול לעשות משהו אחרת, ואיך זה הולך לתרום לך – אולי היום, אולי מחר ואפילו כבר בימים הקרובים."

לקחתי אוויר ונתתי לו לסדר לעצמו את המחשבות. לא תמיד יש פתיחות. לא תמיד יש הקשבה. אבל, תמיד כשנוגעים ומגרים את העוצמה הפנימית, הנוכחות שבפנים מתחילה להתעורר… גם אם זו רק המחשבה שאם מוסיפים עוד צבע לדמיון שלנו אומר שהחיים הם הרבה יותר עשירים, גמישים וברי השגה מסיפור של "שחור לבן" או צבע אחד…

אשמח לקרוא כאן את המחשבות והתגובות שלכם.

יובל הרפז