שלום חברים,
מהיום המדריך המפתיע לחילוץ עצמי מבורות בחיים ובעסקים זמין להורדה.

להרשמה לרשימת התפוצה ולקבלת המסמך
נא ללחוץ על תמונת המסמך.

ניתן לקבל את המסמך לאחר הצטרפות לרשימת התפוצה. מי שכבר הצטרף קיבל ממני ישירות את הקישור להורדה בדוא"ל.

המסמך הקצר בן 7 העמודים, מתאים לכל מי שרוצה לדעת מה נדרש ממנו כדי להיות מסוגל להתגבר על "בורות", "קירות", "מחסומים", "בלמים", "ערפילים" ושאר אתגרים שעשויים לצוץ במהלך הדרך שלו להשגת המטרות שחשובות לו. המסמך כתוב בלשון קלילה ומשועשעת, כי חשוב לא רק להשיג את המטרות אלא גם ליהנות תוך כדי – מהדרך. הוא הזדמנות טובה גם להכיר עוד קצת את עשייתי כמאמן אישי.

אשמח לקרוא כאן בתגובות את דעתכם עליו וגם אם יש לכם רעיונות לדגשים נוספים שיכולים להצטרף למה שכבר כתוב בו.

להתראות
יובל הרפז

התמונה באדיבות www.iditarod.com

לפני שנתיים וחצי הרכבתי מצגת המסבירה את העקרון שעומד מאחורי "להנהיג את זאבי המחשבה". לפני מספר ימים החלטתי לפתוח קבוצה בפייסבוק שמטרתה ליצור קהילה שרוצה להיטיב את חייה דרך הנהגת זאבי המחשבה… ולכן אני מעלה שוב את תוכן המצגת – והפעם בפורמט שניתן לפתח סביבו דיון… אשמח לדעת מה אתם חושבים על זה…

סיפור זאבי המחשבה

בואו נדמיין שאנו נמצאים בקוטב הצפוני, ושאנו שם, עם מזחלת הרתומה לשני זאבים. לפנינו ומאחורינו מדבר של קרח. עכשיו, בהנחה שאנו יודעים להיכן מועדות פנינו, כל שנותר לנו הוא להנחות את הזאבים למשוך את המזחלת, לא?!

כן, אבל, איך הם יעשו זאת אם כל אחד מהם מושך לכיוון אחר? איך נצליח להוביל את עצמנו אם כל אחד מהם רב עם השני על תשומת הלב שלנו עד כדי ביטול האחר? כך, גם הרבה אנשים מוצאים את עצמם בחיי היום יום שלהם נסחפים תחת שטף זאבי המחשבות, הרצונות והכוונות הנלחמים על תשומת ליבנו. לפעמים המחשבות הללו אפילו סותרת אחת את השנייה, ולפעמים אנו עלולים אפילו לאבד את התמונה הגדולה או את הזיהוי של מה שחשוב באמת.

את התחלת הפתרון גיליתי באגדה שהתגלגלה לתיבת הדוא"ל שלי לפני מספר שנים.

באגדה מספר סבא אינדיאני לנכדו כי בלבו של כל אדם נאבקים שני זאבים. האחד הוא הזאב השחור האחראי על החשדנות, העצב, הכעס, המחסור, הכאב, העלבון, הבושה, האשמה, הבלבול, הפזיזות, הנחיתות, התלותיות, הקנאה, השנאה, הבדידות, הקיפאון והייאוש שבלב. הזאב השני הוא הזאב הלבן האחראי על של האהבה, השמחה, החמלה, התקווה, האֵמון, האומץ, התבונה, הנדיבות, היושרה, היוזמה, הבהירות, האינטימיות, הסבלנות, היצירתיות והשלמות שבלב.

הנכד שנבהל, מיד שאל: "סבא, ומי מהזאבים מנצח?" "המנצח הוא זה שאתה בוחר להזין" ענה לו הסבא.

ההזנה היא פעולה שאנו עושים ובונים לאורך זמן. זה לא מטה קסמים. אם בכל יום נתמיד להזין את האחד ולא את השני, האחד יתפתח, יתרחב וימלא את ליבנו, והשני לעומתו יצטמצם, יקטן ואפשר שאפילו כמעט ויעלם. אך, חשוב להבין שלשניהם יש מקום ולשניהם יש תפקיד, ולכן חשוב להזין את שניהם במידה הנכונה.

ומה היא המידה הנכונה? שאל הנכד.

ענה הסב: תדע בדיוק מתי רצוי שהאחד יוביל ומתי רצוי שהשני יוביל, אם רק תזכור ש: מי שלא מפחד כנראה מפספס משהו, ומי שלא נהנה ממה שהוא עושה, כנראה שהוא אינו פועל מספיק טוב.

כלומר, כל אחד יכול? שאל הילד.

נכון. המשיך הסב. כל אחד יכול להנהיג ולהוביל את הזאבים שבליבו. אחרי הכל, היה זה הפילוסוף יום שחי במאה ה-18 שאמר: "הלב אומר לך להיכן ללכת והשכל יאמר לך איך להגיע לשם".

ומה הם הנתיבים האפשריים להתקדמות?
ישנם שלושה נתיבים להנהגת הזאבים:
1. שימחה (המהות הטבעית)
2. השראה (ההקשר הפנימי)
3. עשייה (ההקשר החיצוני).

נתיב השמחה:

זהו נתיבו של עוצמת הרגע הזה. ההולך בנתיב זה מוזמן לזכור לנשום ולהיות נוכח כאן ועכשיו. זהו רגע שמזמין אותנו להיות נוכחים ושלמים עם שיפוט העבר ומשוחררים מציפיות העתיד… לנשום ולנשוף, לעצום את העיניים ולהתמקד בגוף הפועם והמתרחב… זהו רגע בו אנו מוזמנים להריח פרח, לחייך, לצחוק ולהתמלא בפרפרים, לשיר, לקפוץ ולרוץ… לרקוד ולהתבונן בזריחה שעולה ובשקיעה שנושקת… ללטף, לאהוב ולהגיד פשוט תודה על כל מה שיש בנו, לנו וסביבנו… ולדמיין מי היינו יכולים להיות ולעשות אם פשוט היינו שמחים ומאושרים בלי סיבה, כאן ועכשיו.

נתיב ההשראה:

בלי ההשראה כל אבן תראה כהר וכל אופק יהיה בלתי מושג. ולכן, רק היום נתבונן ונקשיב ביושרה ובבהירות על עצמנו: בכישורים וביכולות שלנו, כי בכל אדם יש גאונות וייחוד. נבחין ברצון ובהעדפות ובתשוקות האמיתיים, בגלל הסקרנות לדעת מאין באנו ולאן אנו הולכים. ונחקור את הגישות והאמונות שלנו כי מה שאנו מבחינים בו הוא אינו המציאות האמיתית.

נתיב העשייה:

כל מה שאנו יודעים, מבינים וחושבים הוא מאד חשוב אך חסר משמעות ללא העשייה. ולכן, אנו מוזמנים לנקוט פעולה דרך תכנון, מסגרת ושיטה – כי מי שנכשל בתכנון מתכנן להיכשל. נפעל מתוך טיפוח והעצמה של תקשורת בין אישית בונה, מועילה ותורמת, ונפעל מתוך פעולה, למידה, אומץ ונחישות.

בימים הקרובים אפרט על הנחות היסוד שעומדות מאחורי הגישה הזו.

אשמח לקרוא את התגובה שלך.
להתראות
יובל

זו היא ברכת השנה טובה שלי. תהנו.

אשמח לקרוא כאן את התגובות שלכם וגם אם תעבירו את הקישור הלאה.

ומי שמעוניין בהגשמת מטרות, פיתוח האותנטיות שלו ולדעת איך לייצר יותר תועל לעצמו ולאחרים
אבל, עדיין לא ברשימת התפוצה, מוזמן להצטרף ולהיות מעודכן בזמן אמת על ההתפתחויות.

להתראות
יובל הרפז

במאמר שהתפרסם לפני שבוע בביטאון בית הספר לעסקים של הרווארד טוען סטיבן דמאיו, אחד הכותבים היותר מעניינים לאחרונה, שהיום יותר מאי פעם סמכות מאבדת את מקומה להשפעה. אם עד היום היינו צריכים להיות ממונים לתפקיד או להיות בעלי תואר כלשהו על מנת שמישהו יקשיב לנו, הרי שהיום מנהלים ומנהיגים שיודעים את הדרך ללב האנשים ואיך לפעול גם היכן שאין להם "סמכות" מצליחים להשיג ולממש את מטרותיהם הרבה יותר בקלות.

למה אני מספר לך את זה?
פשוט, כי זה חשוב לכל מי שרוצה להשיג משהו בחיים – אם זה בעבודה, בזוגיות, בהורות או בכל מסגרת בה יש לנו אינטרס להשיג משהו. מאחר ובכל אחד מאיתנו יש מנהיג, אפשר שנתאר לעצמנו שגם אנשים רגילים ללא תיאור תפקיד בן שלוש מילים יכולים וראויים להציב מטרות נעלות, מלהיבות ומעוררות השראה, וגם לפעול להגשמתם.

ומה הם, לפי דמאיו, שלוש הדרכים לפיתוח השפעה שאינה על בסיס סמכות?
1. תנו להתלהבות שלכם מהנושא המדובר להיות מדבקת.
2. הפגינו מצוינות בלי לחפש אישורים.
3. אל תהיו יותר מדי ממוקדי מטרה וגלו סקרנות גם לדרך.

עכשיו, זה לא סוד שהמהדורה השנייה של הספרון "5 שאלות משנות חיים" ירדה משולחן העריכה,
אבל שני דברים ברורים:
הראשון, שזה כבר לא "ספרון" (כ-40 עמודי A4 ללא הכריכה, הדוגמאות והנספחים).
הדבר השני הוא שהמהדורה החדשה מייצגת מספר שינויים דרמטיים.

עדיין ישנם חמש שאלות יסוד, אבל מי שמכיר את הגירסה הקודמת, יופתע לגלות שבזכות הנסיון המצטבר, המשובים והבנות חדשות כמעט כל הטקסט שוכתב, ואפילו שאחת השאלות הוסרה לחלוטין ואחרת חדשה ומשמעותית הוצבה במקומה.

הכל נעשה מתוך מחשבה לאפשר לכל מי שיפעל לפי ההנחיות גם להתקדם להגשמת מטרותיו וגם כדי שזה יעשה בקלות ויעילות. פרטים נוספים על הספר ועל קבוצת העבודה בהשראתו שעדיין לא נפתחה )!( אעדכן בימים הקרובים.

אם הגעת בקריאה עד כאן, סימן שגם בך יש רצון לעשות צעד נוסף בדרך להשגת תוצאות מלהיבות ולהגשמת הרצונות והמטרות שבליבך. לכן, ולבנתיים, אני מזמין אותך לבדוק היכן בחייך שווה להוסיף:
> תלהבות מדבקת?
> הפגנת מצוינות אישית מבלי לחפש אישורים?
> מיקוד גם במטרה וגם בדרך ההגעה אליה באותה העוצמה?

בהצלחה ולהתראות
יובל הרפז

בכנס, שהתקיים ביוזמת חברת Coaching Interactive והירחון "חיים אחרים" מקבוצת ,SBC בנושא "מנהיגות וביצועים בתקופות סוערות" הציע הסופר והמאמן הבינלאומי רובין שארמה ש: "כל אחד יכול להיות מנהיג, בין אם הוא מנכ"ל של חברה או מנקה רצפות, כי מנהיגות מתחילה בפנים, במי שאתה בוחר להיות."

אלו הם בדיוק הדברים עליהם אני מדבר במסמך המנוע שמאחורי מנהיגות אישית, רק למי שקרא את המאמר המתפרס ב: ifeel – "מנהיגים ללא תואר" שהתפרסם במגזין חיים אחרים, מתנה שארמה את המנהיגות בכמה דגשים שעשויים להיות לא כל כך מובנים מאליהם…

עבור שארמה הדגשים הם:

1. כל אחד יכול.
2. הדברים הכי חשובים בכל מה שעושים הוא אנשים ומערכות יחסים.
3. תהיה "כוכב" בעבודה שלך (אפשר לנקות רחובות כמו שפיקסו מצייר תמונה).
4. מנהיגות מתחילה מבפנים.
5. רצוי להשתמש במנהיגות של כדי לעשות הבדל.

לצערי הרב מרבית האנשים שהכרתי בימי חיי יפסלו את דבריו של המאסטר…לזה יש כנראה שתי סיבות – הראשונה האנשים שהיו סביבי עד היום והשנייה היא הביקורתיות, הציניות והאמונות המגבילות שמרבית האנשים מסתובבים איתם בעולם…

יותר מדי אנשים מסתובבים ביננו שחושבים שלא כל אחד יכול להיות מנהיג, שמה שהכי חשוב בחיים זה כסף, לנצח ובריאות (בסדר הזה), שמי שמשקיע שוקע, שמנהיגות קשורה לאיך אחרים מתיחסים אלינו ושמנהיגות תפקידה לעזור לאדם לישרוד ולא לעשות שינויים…

עכשיו, אני לא יודע אם זו גישה של יוצאי שואה, גישה של אנשים בינוניים שחונכו בבורות או טיפשות צרת רואי. והאמת, שזה ממש לא משנה. כל עוד אנשים לא ממש יהיו מוכנים להתבונן בחייהם ובאמונות שהם לקחו על עצמם ויהיו מוכנים להתחיל להתיחס אליהם רק כאפשרות אחת מתוך מספר אפשרויות - הם ימשיכו "לאכול מרורים" בדמות שיעמום, תיסכול, רייקנות, עייפות פיזית ונפשית, תחושת פיספוס וכו'. נשמע מוכר, הא?!

אני לא מנסה לשכנע אף אחד בכלום. כל אדם יודע מה נכון בשבילו – רק ששארמה מוסיף בדבריו את שלושת חוקי הזהב שיכולים לעזור לכל אחד לעבור מגישה של מפסידנים ניצחיים למנהיגים נאורים:

1. תמיד תחלום
2. תמיד תלמד
3. אמץ לעצמך מטרה שהיא יותר גדולה ממך

מרבית האנשים חרדים לגורלים ועסוקים באנוכיות שלהם. הרבה פחות אנשים יתנו למחשבות יותר רחבות המתיחסות לפן השיבטי, החברתי, התרבותי, המדיני, גהלובלי והקוסמי למלא אותם. הרבה פחות אנשים באמת פתוחים ללמידה (ועל כך בפוסט נפרד) והרבה פחות אנשים באמת חולמים לא ברמה של פנטזיה – אלא ברמה של חזון הנושק ליעוד האישי ולמשמעות העמוקה של הקיום שלהם ביצירה הקוסמית.

יכול להיות שיעלו בך רעיונות כאלו ואחרים איך ביכולתך לעשות כבר עכשיו משהו אחרת. אפשר שהכוונה, הנחייה והדרכה נוספים היו יכולים לתרום לך אפילו יותר. בכל מקרה – מה שעושה את ההבדל אינו רק מה שאנו חושבים, אלא מה שאנחנו עושים.

אני במקומך הייתי לוקח על עצמי התחייבות כלשהי שיכולה לקדם אותי אל עבר המטרות שלי בחיים. הייתי לוקח על עצמי משהו אחד קטן אותו הייתי מיישם כבר עכשיו או לפחות בתוך 24 השעות הקרובות.

אחרי הכל, כל הנהגה מתחילה בצעד אחד קטן, לא?!

אשמח לקרוא בתגובות כאן למטה על העשייה שראית לנכון לעשות ב-24 השעות הקרובות, או כל תגובה שתהיה נכונה לך.

להתראות
יובל הרפז

חנוכה בפתח וכולנו מקווים גם שירד סוף סוף גשם הגון.

כולי תקווה שנמצא את עצמנו בחנוכה הזה בריאים, שמחים ועם הרבה מאד אור בעיניים ובלב. הזמנים לא קלים להרבה מאיתנו, כאן בארץ ובחו"ל. אבל, זה בידיו של כל אדם להזכר שגם פעם, כשהכל נראה חסרת תקווה, היו אנשים שידעו שכל שינוי גדול מתחיל בעשיה קטנה, אבל מתמדת.

כך יכולים אנחנו גם היום. לכל מי שאיבד את מישרתו לאחרונה – הכח נמצא בחברותא. "להפסיק לחפש עבודה ולהתחיל לעבוד" הוא האינטרס של כל כולנו – של הלא מועסקים, של בני משפחותיהם, של המועסקים (כי אווירת נכאיםפוגמת באמון הציבור בשווקים הפיננסים), של המעסיקים כי כשחברה מפטרת סימן שמצבה לא מעודד ושל המדינה כי היא מרוויחה הן מבחינה כלכלית והן מבחינת השקט החברתי כאשר יש פחות מובטלים ויותר מועסקים.

הכוונה בחברותא היא לנצל את זמן דמי האבטלה, לחבור לאנשים עם תחומי עניין ועיסוק דומים וליצור חממות פיתוח עצמאיות. התמיכה ההדדית מחממת את הלב ומנחמת. החיבור של אנשים בעלי אינטרס דומה מעודד שיתופי פעולה ויצירתיות, וההזדמנויות העסקיות ותנופת העשייה יכולים להחזיר את הכבוד האבוד, ולהזרים את תנופת העשייה שכל כך חסרים למשק הישראלי והעולמי לאור קריסת השווקים הפיננסיים והקונספציות העסקיות הישנות. אפשר לקרוא לזה גם: שיתופי פעולה.

כל מציאות ובמיוחד הקשה ביותר תומנת בתוכה אינספור הזדמנויות. המשבר הנוכחי והמציאות הקשה שהוא מייצר יכולים להיות קרקע פורייה (מעבר ממציאות להזדמנות) לבחינת חלופות והנחות יסוד קודמות שלא שירתו אנשים פרטיים ואת דרג מקבלי ההחלטות בארגונים. הזדמנות זו יכולה ליצור קביעת חוקי משחק חדשים שיתוו את ההתנהלות העתידית (מעבר מהזדמנות למציאות חדשה וטובה יותר). הזדמנות זו יכולה לעזור לנו לשרטט בעיני רוחנו את חזון הימים הבאים.

אפשר שנבין מהר שרק שיתוף פעולה ומנהיגות אישית יכולים לעזור לכולנו ליצור מציאות חדשה ואפשר שיקח לנו עוד יום – יומיים. עדיין אנו יכולים לתאר לעצמו שכמו שנרות רבים עושים יותר אור, כך שירו של הרב קוק מעולם לא היה נכון יותר:

"צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר
ואין נרו שלו בנר חברו ואין איש שאין לו נר
וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות
את אור הנר ברבים ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם כולו"
הרב קוק

להתראות
יובל

ב- 1977 (ותקנו אותי אם אני טועה) הציעו שלושה זקנים טבריינים ש: "קודם כל יבנו את הקפיטריה למעלה, אחר כך יבנו בהדרגה למטה". היו אלה הגששים במערכון של ניסים אלוני. בתור בדיחה זה רעיון. בתור ביצוע של רעיון שבאמת היינו רוצים שיתגשם – לא משהו.

ההבדל הגדול שבין בניה אמיתית בסגנון הזה ובין ביצוע מערכון הגשש הוא ש…התכנון והבימוי של המערכון ושאר יצירותיהם של הגששים היה מהמוקפדים והמתוכננים שידעה תעשיית הבידור. כל הבדיחות, כל הפרצופים וכל ההתרחשויות היו מתוכננות עד הפרט האחרון. לעומת זאת, לבנות קודם קפיטריה ואחר כך בניין – אפשר להכניס לקטגוריה של כישלון המתוכנן מראש. מי שלא מתכנן, כנראה מתכנן להיכשל.

פעם נערך מחקר בו נתנו לקבוצות מיקריות להתחלק למנהלים ומבצעים. בתוך חצי שעה היה על המנהלים לתכנן ביצוע משימה ועל המבצעים לבצע משימה נתונה. מתוך עשרות הקבוצות שנבדקו רק שתי קבוצות הצליחו לעמוד במשימה. הקבוצה הראשונה הייתה של אנשים מבריקים במיוחד גם בתכנון וגם בביצוע. מה שנקרא "פוקס" בשפה גששית.

בקבוצה השנייה קרה משהו אחר. שם דרג המנהלים החליט לקחת סיכון, לתכנן לפרטי פרטים את כל שלבי הביצוע בלי לפספס אף פרט. התכנון כלל מה יקרה אם יצליחו המבצעים כמו גם מה יקרה אם לא יצליחו לבצע.

מרבית הקבוצות נתנו לתכנון את מחצית זמן התרגיל. קבוצה זו לקחה כמעט 25 דקות לתכנון והשאירה 5 דקות לביצוע. כשסיימו ונתנו את התוכנית למבצעים, לא היה מקום לפספוס. הביצוע הושלם במהירות הבזק ובאפס טעויות.

עדיין, יש קסם בנטייה "לזרום" עם העשייה משום שדווקא אז עולים הרעיונות הטובים ומתגלות הזדמנויות שלא יכולנו לראות מראש. רק שאם לא היינו פועלים בתוך מסגרת, תכנון או סדר כלשהם כל הרעיונות וההזדמנויות הללו היו הולכות לאיבוד. תשאלו את הגששים… הם הרשו לעצם לאלתר רק לאחר שרצו עם התכנון שלהם מספיק פעמים, עד שגם אם היו מעירים אותם באמצע הלילה הם היו יודעים מה לעשות ובאיזה שלב.

אם כן, העיקרון החמישי בפיתוח המנהיגות הוא התכנון שאנו מבצעים לפני קיום כל תהליך וכל המפרט הרי זה משובח.

עכשיו, בעודכם יושבים בנוחות מול המחשב וקוראים מילים אלו, אתם בוודאי יכולים לחשוב על מטרה כלשהי שהייתם שמחים לממש. יכול להיות שהיא קטנה ופשוטה ויכול להיות שהיא גדולה ומורכבת. בכל מקרה, אפשר שרק המחשבה עליה מעלה בכם דרכים שונות הנדרשות מכם לביצוע. אפשר גם שחסר לכם מידע, ומיד יכול לעלות בכם גם שם של אדם כזה או אחר שיכול לעזור לכם ליצור סדרי עדיפויות, להשלים לכם מידע ואולי אפילו שילווה אתכם בביצוע.

יש מי שאמר שמנהלים הם אנשים שעושים את הדברים נכון ושמנהיגים עושים את הדברים הנכונים. עכשיו, משיש בידך יותר ידע איך מגשימים נכון מטרות, מה לדעתך הוא הדבר הנכון לעשות?

בסדנה "זינוק למנהיגות" אפשר יהיה לקבל כלים מעשיים לבחור במטרה הנכונה עבורך, ליצור סדרי עדיפויות, וגם איך בדיוק בונים תוכנית פעולה שיטתית ומפורטת. מדליק, נכון?!

להתראות בהמשך
יובל הרפז

לפרמידות היה את פרעה. לאמריקה היה את קולומבוס. לדרך אל המזרח הרחוק היה את מרקו פולו. לירח היה את ג'והן קנדי ולמדינת היהודים היה את הרצל. כל תוצאה מדהימה בחיינו נולדה ברעיון, מטרה וכוונה. רק שבכל יממה אנו נחשפים לעשרות אלפי רעיונות.

אבל, איזה מהם יכול לקחת אותנו בעוצמה קדימה שעות, ימים ושנים קדימה ולהפוך אותנו למנהיג?

מנהיג הוא אינו עוד אדם עם מטרה. מנהיג הוא אדם החמוש במטרה מרגשת, מלהיבה ושאליה הוא חותר אף על פי ולמרות כל הסיבות, המכשולים והספקות. כשיש סיבה מספיק בוערת, נפעל להשגתה, גם אם לא נבין מאיפה יש לנו את הכוח לעשות אותה.

מספרים על אנשים שנכנסו לבניינים בוערים כדי להציל את ילדיהם מהאש ועל אנשים שהרימו מכונית כי ילד נלכד מתחת לגלגלים. אני מניח שאם החיים שלנו היו תלויים בכך – היינו הופכים עולמות כדי להשיג את מבוקשנו אפילו אם זה יושב בדיוק על הפחד הכי גדול שלנו, או בקצה השני של כדור הארץ.

העיקרון הרביעי בפיתוח המנהיגות הוא התשוקה שיש לנו לעשות משהו.

אחת הבעיות הכי גדולות איתה מגיעים אלי אנשים לאימון – היא הדחיינות או הקושי לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות. יש הרבה דרכים להתמודד עם זה אך העיקרית היא למצוא דרך לחבר את האדם עם מה שבאמת מלהיב, מרגש ומעורר אותו. כל ניסיון לעשות משהו שונה ייתפס או כשולי, תפל ומשעמם הדורש מאמץ לעשייתו או שפשוט לא נעשה אותו.

אני תמיד סקרן לשמוע על רגעים בהם אנשים מוצאים עצמם נחושים באופן יוצא דופן. לאנשים תמיד יש סיפורים מדהימים על חוויות חיים מרתקות. ותוך שעולה בך הזיכרון על אותה פעם שאי אפשר שלא לזכור, של עשייה שבדיעבד נראתה לך כאילו מישהו אחר עשה אותה, יכולה לעלות בך גם האפשרות הפשוטה שהיכולת לעשות דברים באופן יוצא דופן, נלהב ומלא תשוקה נמצאת גם בך. זה היה יכול להיות מעניין, מרתק ונפלא אם היה באפשרותך להשתמש במשאב זה בכל הזדמנות שתהיה חשובה לך? נכון?!

זה אפשרי ובר יישום. זה מה שמנהיגים עושים. זה מה שעושה מנהיגים. איך היו נראים החיים שלך אם היה באפשרותך להוציא אל הפועל כל רעיון ראוי? איך זה היה משפיע על סביבתך? מרגש נכון?

כל מי שמאס בדיבורים ורוצה להתחיל לעשות וכל מי שפשוט רוצה לקחת את הנחישות שלו צעד אחד קדימה מוזמן להצטרף לסדנה הקרבה ובאה – "זינוק למנהיגות אישית".

…וכמובן שנחישות והתלבות לבדן לא מספיקות כדי להפוך אדם למנהיג בחייו. כדאי להוסיף לתבשיל עוד כמה דברים… ועל כך בהמשך.

להתראות
יובל

"לא סחבק. מנהיג.", אומר פרצופו של אהוד ברק משלטי החוצות.

האם זו הברקה שיווקית או התאבדות ציבורית, אני לא יודע עדיין. אבל…התגובה הראשונה שלי הייתה צחוק! אחר כך כשהתבוננתי איך המסר משפיע עלי, יכולתי להבחין איך עולה בי פרגון קל, לאדם ולאנשים שעומדים מאחורי העשייה הזו. היכולת לקחת את החולשה ולהפוך אותה לעוצמה, דורש לא רק מוח חריף, גאונות תקשורתית וצוות מומחים שרוקח מאחורי הקלעים, אלא גם אומץ של מנהיג.

בעוד חודשיים (10.2) כולנו נהייה חכמים בדיעבד. אבל, במחשבה קדימה, עוצמתו של מנהיג היא ביכולת שלו לקחת סיכון ולהיות ממוקד במה שבאמת חשוב למרות שהפעולה עשויה לא להיות מקובלת או אהודה. לכן, סעיף מספר אחד בפיתוח מנהיגות, הוא היכולת להיות מספיק אמיץ וללכת עם האמת שלך.

האם ביכולתך להיזכר בכל אותן פעמים בהן אמרנו ועשינו דברים רק בגלל שרצינו לרצות אחרים?! אני מניח שזה נשמע מוכר… הא?! בכל מקרה זהו מתכון ברור לאובדן זהות, בינוניות ותחושת קורבן.

ומצד שני, האם יש ביכולתך להיזכר ביום כלשהו בחייך שהיה לך האומץ לעשות משהו שלא היה מקובל על אחרים, אך עדיין הגיע ממקום של אמת פנימית?! אני מניח שאפשר להזכר בפעם אחת או שתיים… לא?! ותוך שהמחשבות עולות אפשר שפתאום תהבהב בליבך ההבנה שגם בך יש אותנטיות ומנהיגות שראויה להתפתח ושראויה לבוא לבוא לידי ביטוי, נכון?! על זה אמר חכם סיני: "הפסק להיות גירסה שנייה של מישהו אחר, והתחל להיות גירסה ראשונה של מי שאתה באמת".

אם יש בך רצון לקחת את זה הלאה באפשרותך להוריד את ספרון מנוע המנהיגות וכן לעיין בתכני הסדנה הקרבה ובאה – "זינוק למנהיגות אישית".

…וכמובן שאומץ לבדו יכול להיות גם אחלא מזון לחיות טרף. לכן, כדאי להוסיף לתבשיל שלנו עוד כמה דברים. על כך בפוסטים הבאים.

להתראות

יובל

נפתחה ההרשמה לקורס "זינוק למנהיגות אישית".
זו הזדמנות יוצאת דופן ולזנק על השנה החדשה
עם פוקוס, בטחון עצמי ויכולות תקשורת בין אישית חדשות,
ולפתח את המנהיגות אישית בקריירה ובחיים.

יש בה מקום רק ל-9 אנשים צמאי התקדמות,
ואני לא יודע אם ומתי יתקיים קורס כזה נוסף.

המפגש הראשון של הסדנה יתקיים ב- 1.1.2009
והיא תתקיים באזור ת"א במשך 8 מפגשים שבועיים
בני 3.5 שעות החל מהשעה 18:30 ועד 22:00.

יש מחיר מיוחד למקדימים להרשם עד ליום שישי 11.12.09

יש בה תכנים ממוקדים ויעילים.

יש בה גם סוללה של מרצים אורחים מכובדים.

פרטים נוספים להקיש כאן ולדלג לדף היעודי.

להתראות
יובל