היה לי סיוט. חלמתי שהייתה לי שיחה מעניינת עם אבא של אחת מהחברות של אחת מבנותיי. הבנות עדיין בגיל בית ספר, ואנחנו, האבות, הסתבר גם כן קרובים אחד לשני בגיל. מה שהתברר בהמשך הוא ששנינו דומים הרבה יותר מכפי שזה נראה על פני השטח.

אחד הדברים שבלט במיוחד בשיחה שלנו זו התחושה שאנשים אחרים ובעיקר מעסיקים פוטנציאלים לא מעריכים מספיק את ניסיון, הכישורים והידע שצברנו עד היום. בנוסף, כל יום נכנסים לשוק העבודה אנשים חדשים, ופתאום זה נראה כאילו כל האנשים שמראיינים היום לעבודה הם צעירים מאיתנו, שמעיזים להציע לנו תנאי עבודה של טירונים. פתאום כל צוציק שקיבל תפקיד מרשה לעצמו לדבר כאילו הוא כבש את האוורסט. ולמרות הניסיון המקצועי, נקודת המבט הרחבה והחושים המדויקים שפיתחנו עם השנים – הם, הטירונים, מרשים לעצמם להתנשא, לזלזל ולבטל את מה שיש לנו לתרום להם…

ואז התעוררתי. אני בהחלט יכול לראות איך יכול להיות מצב בו אנשים מרגישים לא מוערכים. אני בהחלט יכול לראות מצב בו אנשים במיוחד מגיל 40 והילך מרגישים איך נגמרה להם הקריירה ואין להם לאן להמשיך ולהתפתח בתחום שלהם. אני יכול לראות איך יכולים להיות מצבים בהם האחריות של להחזיק משפחה, בית רכב ושאר טכנולוגיות מודרניות עלולים להתגלות כאבני רחיים על הצוואר ולא סימן של הצלחה, חופש ושימחה.

אבל, אני יכול גם לראות איך מי שמבחין דווקא בכל זה שכח שהוא הרבה יותר ממה שהוא חושב, וכי ובאיזה מקום לאורך הדרך הוא כנראה לקח את הפנייה הלא נכונה. חשוב להבין שזה לא אשמתו. זה לא אשמתו שהוא לא ירד בתחנה הנכונה. זה לא אשמתו שהוא הגיע לסף הערכה כל כך נמוך. זה לא אשמתו שהמרירות מסנוורת היום את עיניו. זה לא אשמתו שפשוט לא היה לו את המידע המתאים בזמן המתאים.

לפני יותר מ-20 שנה, במהלך לימודי בבית הספר התיכון הפגנתי כישורי משחק תיאטרלי יוצאי דופן. לא פעם שאלו אותי חברים ומורים, ובמיוחד לאחר מופעים בית סיפריים, למה אני לא נמצא בבית הספר לאומנות: תלמה ילין, ובמיוחד במגמת המשחק. התשובה שתמיד עניתי הייתה שזה כך מאחר ואבא שלי לא ידע אחרת.

היום, אני יודע שאבי עשה באמת כמיטב יכולתו. אך זה לא היה הדבר היחידי שהוא לא ידע, והיו הרבה פניות בדרך שלי שהייתי יכול לעשות אחרת. עדיין, לבכות על חלב שנשפך זו אחת האיוולות הגדולות ביותר שיכול האדם לעשות לעצמו ולאחרים. כי כמו שאחד החברים שלי אוהב להזכיר לי תמיד על אחד השיעורים הכי חשובים שלמד פינוקיו לפני שהפך לילד אמיתי הוא ש: "זה לא משנה כמה רחוק הלכת בדרך, אתה תמיד יכול לשנות כיוון".

איך שאני רואה את זה, דווקא לאותם אנשים שצברו קילומטראז', פרספקטיבה וכישורים חדים יש מתנה שלאחרים אין. בייננו, עם איזה דשן היינו רוצים להזין את הגינה שלנו? עם חצץ שאך זה נחצב או עם תערובת עשירה? לפני שנענה, חשוב לזכור שלשניהם יש מקום ולשניהם יש תפקיד. אך מאחר וזו הגינה שלנו והיינו רוצים בה את הטוב ביותר, אני מניח שיש אנשים שאולי היו שמים מצע של דשן ואולי היו אחרים שגם היו מוסיפים מעליו חצץ כדי להגן מרוחות והתפזרות…

בכל מקרה, כאשר אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים במקום בו לא היינו רוצים להיות, תמיד יש לנו אפשרות להציב לעצמנו כיוון חדש, ולשאול את עצמנו כמה שאלות מפתח מקדמות ואפילו להיעזר באנשים שיש להם את המידע המתאים ולא להסתמך רק על מה שחשבנו שאנחנו יודעים. ויפה שעה אחת קודם.

אם הגעת בקריאה שלך עד כאן,
אז, אשמח גם לקרוא את התגובה שלך לפוסט.

תודה ולהתראות
יובל

חג פורים זו הזדמנות לשמוח.

רק לפני שנהפוך את הארון ונחלץ בגדים משעשעים, נאלתר דברים מוזרים מכל מני חפצים או אפילו נצא למסע של רכשיות בחנויות שמציעות שלל תחפושות, חג הפורים נותן לנו הזדמנות ובמה לפחות פעם אחת בשנה לצאת מההרגלים שלנו ולעשות משהו יוצא דופן ומלהיב. אפשר סתם להסתובב עם אף ליצן אדום, או להתחפש לדמות של אדם, חיה או חפץ אחרים ואולי סתם להסתובב עם כובע של מכבי אש.

יחד עם זה אני רוצה להזמין אותכם דווקא לנצל את ההזדמנות המקסימה הזו ולחשוב לרגע איזה אדם היינו רוצים להיות בחלומות הכי וורודים שלנו. עכשיו, איך האדם הזה היה מתלבש? מה היה יכול להיות בו מיוחד? מה היה כול היה לייצג אותו? איך האדם הזה היה מתלבש… עכשיו, תמצאו את מסיבת התחפושות הכי מלהיבה בעיר (מומלץ לערוך אותה בעצמכם) תצרפו לשם את כל החברים והקרובים לכם והנה עשיתם את מסיבת ה"WANABEE" הי נפלאה שיש!

מסיבת ה"וואנאבי" היא מסיבת ה"הייתי רוצה להיות" שתתן לכם ברמה המודעת הזדמנות ואפשרות לחוות קצת יותר איך זה להיות האדם שהייתם רוצים להיות… וברמה הלא מודעת תעביר מסר חד משמעי, בלתי אמצעי וחזק מאד ללא מודע שלכם – איזה חיים אתם רוצים. נשמע פשוט לא? אחד הדברים הכי יפים בעניין הוא לא רק שתמצאו את עצמכם חוגגים ושמחים באדר, מבלים ונופשים עם החברים והיקרים לכם, אלא גם תמצאו את עצמכם מתחברים לאנרגיה ומוטיבציה שיקצרו את הדרך באופן משמעותי בין מי שאתם היום לאדם שאתם הכי רוצים להיות…

עד כאן דיבורים, עכשיו… למעשים!

אשמח לקרוא כאן מה אתם חושבים ולהתראות.
חג שמח ולהתראות
יובל הרפז

מה שלא רלוונטי בחיים שלנו – לא קיים. ולכן, יש כנראה סיבה טובה וכוונה חיובית מאחורי המציאות שגם ה"זאב הלבן" וגם ה"זאב השחור" קיימים בו זמנית במציאות חיינו. הטיפ הזה מכוון לתת את האחד הכלים העוצמתיים שיש, כדי לכוון את הזאבים שנלחמים על תשומת הלב שלנו…

אם הגעתם עד לכאן, אז כנראה שגם התוכן מדבר אליכם
וגם יש לכם מה להגיד בעניין, לכן, אשמח לקרוא ולשמוע
את התגובות שלכם – כאן בפוסט.

להתראות,
יובל

הישגיות והצלחה מגיעים מהדרך בה אנו מארגנים את הבחירות והמעשים שלנו. רק שלא תמיד התוצאות הן מה שאנו מצפים להן; לחיוב ולשלילה. בכל מיקרה, האם כבר שמת לב עד כמה יש לך, כבר עכשיו, את מה שיאפשר לך להמשיך?

וונדל פיליפס, שהיה פעיל ומרצה לשחרור מעבדות בארה"ב אמר פעם: "מה זה הצלחה וכישלון? כלום, מלבד תוצאות מהן ניתן ללמוד. כלום, מלבד הצעד הראשון לתוצאות טובות עוד יותר."

אשמח לשמוע את דעתך.

להתראות
יובל

יש נוסחה פשוטה שיכולה לחולל מהפכות ולפתוח אותנו לאפשרויות רבות שאולי עד עכשיו לא היינו פתוחים אליהם.

אשמח לתגובתך.

להתראות
יובל הרפז

הנה הטיפ השני שאפשר להפיק מסיפור הזאבים.

היום, כ-18 יום לפני תחילתו של עשור חדש, איזה אפשרויות הייתם רוצים שתהיינה זמינות לכם עם תחילתה של 2010?

דרך אגב, אל תשכחו לבקר ולהצטרף לקבוצה שהרכבתי בפייס בוק: להנהיג את זאבי המחשבה.

יובל

לכל מי שראה את המצגת או קרא את הפוסט, הנה הטיפ הראשון שאפשר לגזור מסיפור הזאבים.

היה זה ג'ימס אלן שאמר ש: "כמו ששתיל נובט, ולא יכול ללא הזרע, כך כל פעולה של האדם נובעת מהזרעים הנסתרים של המחשבה". עדיין, למרות שהמחשבות יכולות לעזור לנו ביצירת משמעות לעצמנו, לסובבים אותנו ולעולם – הן עדיין לא מי שאנחנו באמת. רק משום שיש לנו את החופש לבחור בינהן, להצמד לחלקן ואפילו להשתחרר מהן, סימן שהן כמו החפצים והבגדים בחיינו – ברי בחירה, שינוי והחלפה.

היום, כ-20 יום לפני תחילתו של עשור חדש, איזה מחשבות הייתם רוצים לשתול בגן של חייכם?

התמונה באדיבות www.iditarod.com

לפני שנתיים וחצי הרכבתי מצגת המסבירה את העקרון שעומד מאחורי "להנהיג את זאבי המחשבה". לפני מספר ימים החלטתי לפתוח קבוצה בפייסבוק שמטרתה ליצור קהילה שרוצה להיטיב את חייה דרך הנהגת זאבי המחשבה… ולכן אני מעלה שוב את תוכן המצגת – והפעם בפורמט שניתן לפתח סביבו דיון… אשמח לדעת מה אתם חושבים על זה…

סיפור זאבי המחשבה

בואו נדמיין שאנו נמצאים בקוטב הצפוני, ושאנו שם, עם מזחלת הרתומה לשני זאבים. לפנינו ומאחורינו מדבר של קרח. עכשיו, בהנחה שאנו יודעים להיכן מועדות פנינו, כל שנותר לנו הוא להנחות את הזאבים למשוך את המזחלת, לא?!

כן, אבל, איך הם יעשו זאת אם כל אחד מהם מושך לכיוון אחר? איך נצליח להוביל את עצמנו אם כל אחד מהם רב עם השני על תשומת הלב שלנו עד כדי ביטול האחר? כך, גם הרבה אנשים מוצאים את עצמם בחיי היום יום שלהם נסחפים תחת שטף זאבי המחשבות, הרצונות והכוונות הנלחמים על תשומת ליבנו. לפעמים המחשבות הללו אפילו סותרת אחת את השנייה, ולפעמים אנו עלולים אפילו לאבד את התמונה הגדולה או את הזיהוי של מה שחשוב באמת.

את התחלת הפתרון גיליתי באגדה שהתגלגלה לתיבת הדוא"ל שלי לפני מספר שנים.

באגדה מספר סבא אינדיאני לנכדו כי בלבו של כל אדם נאבקים שני זאבים. האחד הוא הזאב השחור האחראי על החשדנות, העצב, הכעס, המחסור, הכאב, העלבון, הבושה, האשמה, הבלבול, הפזיזות, הנחיתות, התלותיות, הקנאה, השנאה, הבדידות, הקיפאון והייאוש שבלב. הזאב השני הוא הזאב הלבן האחראי על של האהבה, השמחה, החמלה, התקווה, האֵמון, האומץ, התבונה, הנדיבות, היושרה, היוזמה, הבהירות, האינטימיות, הסבלנות, היצירתיות והשלמות שבלב.

הנכד שנבהל, מיד שאל: "סבא, ומי מהזאבים מנצח?" "המנצח הוא זה שאתה בוחר להזין" ענה לו הסבא.

ההזנה היא פעולה שאנו עושים ובונים לאורך זמן. זה לא מטה קסמים. אם בכל יום נתמיד להזין את האחד ולא את השני, האחד יתפתח, יתרחב וימלא את ליבנו, והשני לעומתו יצטמצם, יקטן ואפשר שאפילו כמעט ויעלם. אך, חשוב להבין שלשניהם יש מקום ולשניהם יש תפקיד, ולכן חשוב להזין את שניהם במידה הנכונה.

ומה היא המידה הנכונה? שאל הנכד.

ענה הסב: תדע בדיוק מתי רצוי שהאחד יוביל ומתי רצוי שהשני יוביל, אם רק תזכור ש: מי שלא מפחד כנראה מפספס משהו, ומי שלא נהנה ממה שהוא עושה, כנראה שהוא אינו פועל מספיק טוב.

כלומר, כל אחד יכול? שאל הילד.

נכון. המשיך הסב. כל אחד יכול להנהיג ולהוביל את הזאבים שבליבו. אחרי הכל, היה זה הפילוסוף יום שחי במאה ה-18 שאמר: "הלב אומר לך להיכן ללכת והשכל יאמר לך איך להגיע לשם".

ומה הם הנתיבים האפשריים להתקדמות?
ישנם שלושה נתיבים להנהגת הזאבים:
1. שימחה (המהות הטבעית)
2. השראה (ההקשר הפנימי)
3. עשייה (ההקשר החיצוני).

נתיב השמחה:

זהו נתיבו של עוצמת הרגע הזה. ההולך בנתיב זה מוזמן לזכור לנשום ולהיות נוכח כאן ועכשיו. זהו רגע שמזמין אותנו להיות נוכחים ושלמים עם שיפוט העבר ומשוחררים מציפיות העתיד… לנשום ולנשוף, לעצום את העיניים ולהתמקד בגוף הפועם והמתרחב… זהו רגע בו אנו מוזמנים להריח פרח, לחייך, לצחוק ולהתמלא בפרפרים, לשיר, לקפוץ ולרוץ… לרקוד ולהתבונן בזריחה שעולה ובשקיעה שנושקת… ללטף, לאהוב ולהגיד פשוט תודה על כל מה שיש בנו, לנו וסביבנו… ולדמיין מי היינו יכולים להיות ולעשות אם פשוט היינו שמחים ומאושרים בלי סיבה, כאן ועכשיו.

נתיב ההשראה:

בלי ההשראה כל אבן תראה כהר וכל אופק יהיה בלתי מושג. ולכן, רק היום נתבונן ונקשיב ביושרה ובבהירות על עצמנו: בכישורים וביכולות שלנו, כי בכל אדם יש גאונות וייחוד. נבחין ברצון ובהעדפות ובתשוקות האמיתיים, בגלל הסקרנות לדעת מאין באנו ולאן אנו הולכים. ונחקור את הגישות והאמונות שלנו כי מה שאנו מבחינים בו הוא אינו המציאות האמיתית.

נתיב העשייה:

כל מה שאנו יודעים, מבינים וחושבים הוא מאד חשוב אך חסר משמעות ללא העשייה. ולכן, אנו מוזמנים לנקוט פעולה דרך תכנון, מסגרת ושיטה – כי מי שנכשל בתכנון מתכנן להיכשל. נפעל מתוך טיפוח והעצמה של תקשורת בין אישית בונה, מועילה ותורמת, ונפעל מתוך פעולה, למידה, אומץ ונחישות.

בימים הקרובים אפרט על הנחות היסוד שעומדות מאחורי הגישה הזו.

אשמח לקרוא את התגובה שלך.
להתראות
יובל

יש הרבה אנשים רוצים לדעת איך להיות אדם בעל (בין היתר) אחריות עצמית, התנהגות מעוררת השראה והשפעה, יכולת קבלת החלטות מצוינת, דימוי עצמי גבוהה, חשיבה יצירתית ומוטיבציה כדי להשיג את מטרותיהם.

אבל, מרביתם, ובמיוחד כפי שהתברר מהסקר שערכתי לפני מספר שבועות, אינם מתמקדים באף אחת מהתכונות, היכולות, והעוצמות הללו (שקיימים בהם כבר עכשיו), וכנראה מקטרים על "מר גורלם" וכיצד ה"בעיות" שלהם עוצרות אותם.

אז, את הקליפ הזה עשיתי במיוחד עבור מי שהאתגר הזה מדבר אליו. (ד"א זהו הקליפ הראשון שאני מעלה בו אני מסריט את עצמי… אני מתנצל על איכות הניראות, עדיין, ורק אם מתאים לך אפשר גם לפרגן )

רק מי שעדיין לא הצטרף לרשימת התפוצה מוזמן לעשות זאת כאן:

אשמח לקרוא את התגובות שלך כאן בהמשך!
להתראות בהמשך
יובל הרפז

זו היא ברכת השנה טובה שלי. תהנו.

אשמח לקרוא כאן את התגובות שלכם וגם אם תעבירו את הקישור הלאה.

ומי שמעוניין בהגשמת מטרות, פיתוח האותנטיות שלו ולדעת איך לייצר יותר תועל לעצמו ולאחרים
אבל, עדיין לא ברשימת התפוצה, מוזמן להצטרף ולהיות מעודכן בזמן אמת על ההתפתחויות.

להתראות
יובל הרפז