אחרי כמעט חמישה חודשי תיכנון ושלושה שבועות לאחר פתיחת הקבוצה "לצאת מחוץ לקופסא – לזוגיות" בפייסבוק, יוצא סוף סוף לדרך המפגש החווייתי הראשון.

הנכם מוזמנים ביום שישי הקרוב, 16 באפריל בשעה 16:45
הינכם מוזמנים לאירוע מס' 2: יום שישי, 28 במאי 2010 בשעות 16:45 – 19:00
בגן לאומי חוף השרון שנקרא:

איך להדליק את כפתור האושר
כנקודת פתיחה לזוגיות?

אם אמרתם לעצמכם פעם ש"אם יהיה לי בן זוג אהיה מאושרת?" או "אם תהיה לי בת זוג אהיה מאושר?" אז כנראה שככה בישלתם לעצכם את הדרך לזוגיות… מאד בעייתית!
אבל, אם הייתם רוצים להתחיל ולהבין למה, ואולי אפילו לעשות את הצעד הראשון והמשמעותי להשתחרר מהמלכוד… אז אירוע זה הוא בשבילכם!כל מי שרוצה ליצור לעצמו זוגיות בלי לפחד מלאבד אותה, עם יותר תחושות מיצוי, אותנטיות וחופש להיות מי שאתם באמת, אז כדאי לכם להצטרף אלינו ביום שישי הקרוב ולגלות איך לגרום לזה לקרות, על המצוק המדהים שבגן לאומי חוף השרון.

בזמן שהפריחה במצוק הכורכר בשיאה, נתכנס בנקודת תצפית מרהיבה, נשב על מחצלות למול נוף עוצר נשימה ונגלה איך להפעיל את כפתור האושר שלנו בלי התנייה.

בגלל תזמון זמן שקיעת השמש עם תכני האירוע נשמח לפגוש אתכם בשעה- 16:45 ונתחיל ב-17:00 בדיוק. מאחרים יפספסו אותנו מאחר והתפתחות שלבי המפגש תלויים אחד בשני.

במהלך השעתיים נקיים בין היתר:

• דיונים על התלות ההרסנית שבין אושר וזוגיות
• תרגילים והתנסויות חווייתיים לפתיחת אפשרויות חדשות ולשחרור מהתלות
• נכיר אחד את השני קצת יותר
• ונערוך דמיון מודרך בו ניצור את כפתור האושר האישי שלנו

ההשתתפות באירוע יוצא דופן זה היא תמורת 65 ₪ בלבד ומוגבלת ל- 20 איש בלבד.
לכן, כדאי להזדרז ולתאם הגעה גם עם קארין בטל': 054-6633548, וכל הקודם זוכה.
מי שיאשר את הגעתו טלפונית יקבל הסבר הגעה מדויק.

אנו מקווים למזג אוויר ידידותי. עדיין, כדאי שתביאו איתכם פתיחות לחוויה אחרת, סקרנות ללמוד עוד משהו על עצמנו, בגדים חמים (במידה ויהיה קר) ונעליים גבוהות (יש הליכה קצרצרה בשביל לא סלול). אנחנו מצידנו נדאג לאירוע מרגש, פוקח עיניים ומהנה כולל כיבוד קל.

להתראות
קארין אביבי ויובל הרפז

זו היא ברכת השנה טובה שלי. תהנו.

אשמח לקרוא כאן את התגובות שלכם וגם אם תעבירו את הקישור הלאה.

ומי שמעוניין בהגשמת מטרות, פיתוח האותנטיות שלו ולדעת איך לייצר יותר תועל לעצמו ולאחרים
אבל, עדיין לא ברשימת התפוצה, מוזמן להצטרף ולהיות מעודכן בזמן אמת על ההתפתחויות.

להתראות
יובל הרפז

לפני מספר חודשים ראיינה אותי סיסי מן, כתבת מגזין חיים אחרים, בנוגע לאימון אישי ועל היחס בינו ובין טיפול נפשי, והנה סוף סוף התפרסמה הכתבה. יחד איתי משתתפים בכתבה גם סני בר גורדון, שהיא פסיכולוגית קלינית ומאמנת אישית מוסמכת ומנחה במכללה למאמנים, וירון זפרן, ד"ר לפסיכולוגיה טרנספרסונלית, מנהל מכללה ללימודים רוחניים.

מאחר ואני לא עוסק בטיפול נפשי או בטיפול רוחני יכולתי להתייחס בפשטות לעובדה שלדעתי טיפול נפשי אינו מהווה תחרות לאימון אישי כפי שאני מכיר ומבצע אותו. כמו כן, נפש או רוח לבדם לא יכולים ליצור שינוי בחייו של אדם ללא התייחסות לעשייה בפועל וללמידה. אני מניח שישנם אנשים הלוקים בנפשם, שרמת התפקוד שלהם כל כך נמוכה שפעילות בתחום הנורמטיבי כמו אימון אישי לא תועיל להם. אין לי זכות או דרך לאבחן אנשים ולכן אני בודק את רמת ומידת התיפקוד של כל אדם המגיע אלי עם רצון לערוך אימון, באמצעות שיחה פרונטלית ושאלון עומק בכתב.

באותה המידה כל אדם שילך ויתעמק בענייני הרוח עשוי להיות מוגבל ביישום הגשמי. באימונים שאני עורך אני שואף לעבוד עם אנשים שמאמינים שהם ברי שינוי ושאימון בין העולם הרגשי, המחשבתי, הגשמי והרוחני חשוב להם יותר ממיקוד בתחום אחד. ביננו, הפוטנציאל שלנו, שהוא הרבה יותר ממה שאנו חושבים, יתקשה לבוא לידי ביטוי אם נקפוץ כל היום רק על רגל אחת כי זה מה שאנחנו אוהבים, כן?!

הנה שלושה דגשים עיקריים שעולים בי כרגע ביחס להבדלים שבין טיפול פסיכולוגי ואימון אישי:

1. טיפול ממוקד בעבר. אימון עוסק בהווה ובעתיד.
2. טיפול מניח שהמטופל מקולקל וצריך תיקון. אימון גורס שהמתאמן לא מקולקל ויש כל מה שנדרש כדי להצליח.
3. טיפול מתמקד בחוויה הרגשית. אימון לוקח לתשומת ליבו את הרגש אך ממוקד בעשייה, גישה וערכים.
* יכול להיות שיעלו בי עוד הבדלים בהמשך… ואפשר שהקוראים ישמחו להוסיף.
** ולמען הסדר הטוב אפשר גם לעיין ב"אני מאמין שלי".

בכל מקרה, למי שסקרן להבין טיפה יותר מוזמן לדלג לכתבה בחיים אחרים, המחולקת לשני עמודים ושכתובה בטוב טעם, לקרוא על הגישות השונות, להחכים ואפשר גם לחזור אחר כך לכאן ולשתף אותנו במחשבות שלכם.

קישור לעמודי הכתבה:

קישור לעמוד הכתבה על הראיון עם סני בר גורדון.
קישור לעמוד הכתבה עם ירון זפרן ואיתי.

להתראות
יובל

לפרמידות היה את פרעה. לאמריקה היה את קולומבוס. לדרך אל המזרח הרחוק היה את מרקו פולו. לירח היה את ג'והן קנדי ולמדינת היהודים היה את הרצל. כל תוצאה מדהימה בחיינו נולדה ברעיון, מטרה וכוונה. רק שבכל יממה אנו נחשפים לעשרות אלפי רעיונות.

אבל, איזה מהם יכול לקחת אותנו בעוצמה קדימה שעות, ימים ושנים קדימה ולהפוך אותנו למנהיג?

מנהיג הוא אינו עוד אדם עם מטרה. מנהיג הוא אדם החמוש במטרה מרגשת, מלהיבה ושאליה הוא חותר אף על פי ולמרות כל הסיבות, המכשולים והספקות. כשיש סיבה מספיק בוערת, נפעל להשגתה, גם אם לא נבין מאיפה יש לנו את הכוח לעשות אותה.

מספרים על אנשים שנכנסו לבניינים בוערים כדי להציל את ילדיהם מהאש ועל אנשים שהרימו מכונית כי ילד נלכד מתחת לגלגלים. אני מניח שאם החיים שלנו היו תלויים בכך – היינו הופכים עולמות כדי להשיג את מבוקשנו אפילו אם זה יושב בדיוק על הפחד הכי גדול שלנו, או בקצה השני של כדור הארץ.

העיקרון הרביעי בפיתוח המנהיגות הוא התשוקה שיש לנו לעשות משהו.

אחת הבעיות הכי גדולות איתה מגיעים אלי אנשים לאימון – היא הדחיינות או הקושי לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות. יש הרבה דרכים להתמודד עם זה אך העיקרית היא למצוא דרך לחבר את האדם עם מה שבאמת מלהיב, מרגש ומעורר אותו. כל ניסיון לעשות משהו שונה ייתפס או כשולי, תפל ומשעמם הדורש מאמץ לעשייתו או שפשוט לא נעשה אותו.

אני תמיד סקרן לשמוע על רגעים בהם אנשים מוצאים עצמם נחושים באופן יוצא דופן. לאנשים תמיד יש סיפורים מדהימים על חוויות חיים מרתקות. ותוך שעולה בך הזיכרון על אותה פעם שאי אפשר שלא לזכור, של עשייה שבדיעבד נראתה לך כאילו מישהו אחר עשה אותה, יכולה לעלות בך גם האפשרות הפשוטה שהיכולת לעשות דברים באופן יוצא דופן, נלהב ומלא תשוקה נמצאת גם בך. זה היה יכול להיות מעניין, מרתק ונפלא אם היה באפשרותך להשתמש במשאב זה בכל הזדמנות שתהיה חשובה לך? נכון?!

זה אפשרי ובר יישום. זה מה שמנהיגים עושים. זה מה שעושה מנהיגים. איך היו נראים החיים שלך אם היה באפשרותך להוציא אל הפועל כל רעיון ראוי? איך זה היה משפיע על סביבתך? מרגש נכון?

כל מי שמאס בדיבורים ורוצה להתחיל לעשות וכל מי שפשוט רוצה לקחת את הנחישות שלו צעד אחד קדימה מוזמן להצטרף לסדנה הקרבה ובאה – "זינוק למנהיגות אישית".

…וכמובן שנחישות והתלבות לבדן לא מספיקות כדי להפוך אדם למנהיג בחייו. כדאי להוסיף לתבשיל עוד כמה דברים… ועל כך בהמשך.

להתראות
יובל

"לא סחבק. מנהיג.", אומר פרצופו של אהוד ברק משלטי החוצות.

האם זו הברקה שיווקית או התאבדות ציבורית, אני לא יודע עדיין. אבל…התגובה הראשונה שלי הייתה צחוק! אחר כך כשהתבוננתי איך המסר משפיע עלי, יכולתי להבחין איך עולה בי פרגון קל, לאדם ולאנשים שעומדים מאחורי העשייה הזו. היכולת לקחת את החולשה ולהפוך אותה לעוצמה, דורש לא רק מוח חריף, גאונות תקשורתית וצוות מומחים שרוקח מאחורי הקלעים, אלא גם אומץ של מנהיג.

בעוד חודשיים (10.2) כולנו נהייה חכמים בדיעבד. אבל, במחשבה קדימה, עוצמתו של מנהיג היא ביכולת שלו לקחת סיכון ולהיות ממוקד במה שבאמת חשוב למרות שהפעולה עשויה לא להיות מקובלת או אהודה. לכן, סעיף מספר אחד בפיתוח מנהיגות, הוא היכולת להיות מספיק אמיץ וללכת עם האמת שלך.

האם ביכולתך להיזכר בכל אותן פעמים בהן אמרנו ועשינו דברים רק בגלל שרצינו לרצות אחרים?! אני מניח שזה נשמע מוכר… הא?! בכל מקרה זהו מתכון ברור לאובדן זהות, בינוניות ותחושת קורבן.

ומצד שני, האם יש ביכולתך להיזכר ביום כלשהו בחייך שהיה לך האומץ לעשות משהו שלא היה מקובל על אחרים, אך עדיין הגיע ממקום של אמת פנימית?! אני מניח שאפשר להזכר בפעם אחת או שתיים… לא?! ותוך שהמחשבות עולות אפשר שפתאום תהבהב בליבך ההבנה שגם בך יש אותנטיות ומנהיגות שראויה להתפתח ושראויה לבוא לבוא לידי ביטוי, נכון?! על זה אמר חכם סיני: "הפסק להיות גירסה שנייה של מישהו אחר, והתחל להיות גירסה ראשונה של מי שאתה באמת".

אם יש בך רצון לקחת את זה הלאה באפשרותך להוריד את ספרון מנוע המנהיגות וכן לעיין בתכני הסדנה הקרבה ובאה – "זינוק למנהיגות אישית".

…וכמובן שאומץ לבדו יכול להיות גם אחלא מזון לחיות טרף. לכן, כדאי להוסיף לתבשיל שלנו עוד כמה דברים. על כך בפוסטים הבאים.

להתראות

יובל

עד לזמן כתיבת שורות אלו הורידו את ספרון חמש השאלות כמה מאות איש. זה מרשים. יחד עם זאת מספר האנשים שכתבו לי "אין לי כרגע זמן להתייחס לשאלות…" מרשים לא פחות. כל אדם ובחירותיו.

אני יכול לראות את הרצון הפנימי של הרבה מאד אנשים לחוות תוצאות אחרות בחייהם. הם ממש מתאמצים לעשות משהו. הם קונים ספרים, רואים סרטים, שומעים הרצאות, הולכים לסדנאות ועושים המון דברים נפלאים. יחד עם זאת הרבה לא ממש קורה. תחושות פספוס, אכזבה, ציניות וחוסר אמון מתחילים להתמלא בהם. טבעי, בהחלט תהליך טבעי למי שלא משלב עשייה בידיעה.

מה, אם כן, באמת אפשר אחרת? האם באמת יש אליטה כזו או אחרת של בעלי ממון, שררה וידע שחוסמים את האדם הפשוט מיצירה של משהו חדש, מלהיב ומוצלח בחייו או שיש זווית חשיבה חשובה שנעדרה מעיניהם של כל מחפשי הזהב הרוחני המודרניים?

אני חושב שהאפשרות הראשונה נכונה כל עוד האדם ימשיך להמעיט בערך של עצמו וירשה לעצמו לוותר על האפשרות של ההתפתחות והצמיחה האישיים. כל אדם המאפשר לאחרים להיות מי שהם יכולים להיות מגלה את איכויות המנהיג שבו. זה נכון גם ביחס של האדם לעצמו. כל אדם שימנע מעצמו להתפתח גוזל מעצמו את החרות. חרות אישית ובסיסית זו מאפשרת לאדם לממש את יכולותיו הרבה מעבר למה שהוא חושב שהוא יכול. יכול להיות שלא נבחין בזה בדור שלנו כמו שחוויית החיים כפי שאנו חווים אותה הייתה בגדר אוטופיה בעיניהם ובדמיונם של מיליוני אנשים לפני מאה שנים ויותר.

האפשרות השנייה בה יש שאלה שנעלמה מעיננו עד כה – רלוונטית בכל תנאי. השאלה הנעלמת היא מי אנו רוצים להיות כאדם ייחודי והמשיג את חזונו? איזה אדם נהיה כיחידים, כחברה, כתרבות וכיקום? איך נגלה ונביא לידי ביטוי את מי שאנו יכולים להיות מעבר להגבלות של זמן או כסף?

התשובה לשאלה זו נעלמת מעיניהם של רבים, משום שהם מדלגים מעל השאלה.

עוד שלושה שבועות נחגוג אצלנו את חג הפורים. יש אנשים שטוענים שבימות המשיח החג היחידי שיישאר עוד על כנו יהיה חג זה. בחג זה אנו שואלים את עצמנו ובודקים מה היא המסכה שעל פנינו ומי הוא האדם האמיתי שנמצא מתחת לה.

בהזדמנות זו אני מאחל לכולם ראשית להבין מי הוא האדם שחי את החזון שלכם, מי הוא האדם שהייתם רוצים להיות שמגשים את הרצונות שלכם? ושנית לבחור להיות האדם הזה. לבחור להיות האדם הכי אוטנטי, ייחודי ומקורי שאתם יכולים להיות. היו הגרסה הראשונה של מי שאתם רוצים ויכולים להיות ולא הגרסה המועתקת של מישהו אחר רק כי אתם כך רגילים.

כך, לאחר שבחרתם להיות האדם שהייתם רוצים להיות, חיזרו לברר את הרצונות שלכם ופעלו למימושם.

בהצלחה

יובל הרפז