מאז שאני זוכר את עצמי, אהבתי את חג פורים. תמיד יכולתי לעטות עלי איזה בגד או מסכה ולהיות לכמה שעות משהו או מישהו אחר. לחופש שמאפיין את החוויה תמיד מצטרפת המחשבה "ואו, להיכנס לנעליים של מישהו אחר…" ולא רק להסתכל על המציאות דרך עיניים אחרות – אלא ממש לבחון: איך היו נראים החיים שלי אם הייתי בוחר להיות מישהו אחר? מה הייתי עושה? איזה תוצאות הייתי משיג?

הדבר הכי קסום בחיי בשנים האחרונות הוא: שלמעשה זה נראה לי כאילו כל יום פורים – וכל יום האנשים שאני פוגש בחיי עוטים על עצמם: זהויות, סיפורים, אמונות וגישות. אבל, לא כמו בפורים – הם כל כך מהופנטים מהדמות אליה הם מחופשים – עד שהם שוכחים שהם יכולים כל יום להמציא דמות אחרת או לשכלל את הדמות הנוכחית. אחרי הכל, אנחנו כל כך הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים – ואני יכול לראות את הניצוצות של זה זורחים ומבצבצים במפגשים האחרונים שאני מקיים.

אנשים שלא יודעים מה הם רוצים – פתאום יודעים מה ופתאום יש להם גם תוכנית איך. אנשים שהיו רוצים מוטיבציה, החלטיות, אומץ, נחישות או עקביות – פתאום מגלים שזה בידם ושזה קורה באופן טבעי גם במקום שהיה קשה בעבר. אנשים שחשבו שזה בלתי אפשרי לנהוג באופן מסוים נוהגים כך כאילו לא היו דברים מעולם. אנשים שעד כה היו שפופים, נבוכים, חסרי ביטחון עצמי ומפוחדים פתאום משתחררים מהרגלי חשיבה בלתי נשלטים, רואים את התמונה הגדולה, מתחברים לעוצמה שבהם וממשיכים בדרכם, אופטימיים, שמחים ותקשורתיים מאי פעם. זה קורה ביחס לעצמם בחיים הפרטיים, בתקשורת שלהם עם אחרים, ביחס לעבודתם או בתהליכים שקורים בעסק או בארגון שלהם.

זה כמעט כמו בסרט המטריקס – שם כל מה שנדרש מהדמויות זה לטעון לראש תוכנה שמלמדת אותם איך להילחם או לדבר שפה. רק שהפעם זה יותר טוב. זה יותר טוב משום שהאנשים מגלים שתמיד היה להם את המשאבים שנדמו כחסרים להם – ומעבירים אותם ממקום אחד בחייהם לכל מקום בו הם חפצים. נשמע קסום, מה?!

אני קורא לזה שיטת סלט הפירות. אסביר: יום אחד כשאשתי החזירה הביתה את ביתי בת השנתיים מהגן, כל מה שהיה לה לגאיה הקטנה לומר זה :"אמא, סאט (סלט) פירות! גאיה אוצה (רוצה) סאט (סלט) פירות!" שום דבר אחר לא עניין אותה. כל דבר אחר שאשתי הציעה לה היא העיפה מהשולחן, והעניין התדרדר עד כדי כך שהילדה נשכבה על הרצפה ופרצה בבכי מרורים. כמובן שאשתי התרצתה ובלב אימהי אוהב הכינה סלט פירות נפלא שנאכל עד דק.

רק, איך ידעה ילדתי בת השנתיים על קיומו של סלט פירות, אם לא הייתה טועמת מהמעדן שבוע לפני כן? עד לאותו יום בו היא נחשפה לסלט – לא היה לה מושג שזה המשהו שחסר לה או שהיא היית רוצה. פתאום לאחר שנחשפה לעניין – היה ברור לה מה היא רוצה והיה ברור לה איך זה אמור להשתלב בחיים שלה. נשמע מוכר נכון?!

אותו הדבר עם שאר הדברים בחיים שלנו. כאשר אדם חווה ביטחון, אופטימיות, נינוחות, או כל עוצמה אישית אחרת בחייו לפחות פעם אחת – הוא יודע מה הוא מחסיר כאשר הוא לא מביא אותה לידי ביטוי. זה לא משנה אם הוא חווה את המשאב בגוף ראשון (אצלו) או שהוא רואה אותו בגוף שלישי (אצל אדם אחר), משום שאם יש אדם ביקום שיכול לעשות משהו, סימן שזה נלמד וכל אחד אחר יכול לעשות זאת באותה המידה לפחות. הרבה אנשים חושבים שאין זה כך וכאן טמון המפתח לסבל. אבל בזה רבים מפספסים וכאן טמון גם המפתח לפתרון. אחרי הכל – המציאות היא ענין סוביקטיבי הנתון להשפעת תהליכי העיבוד הפנימיים של האדם. כלומר, כל הגישות, האמונות והבחירות של האדם תלויות באופן בו הוא מסתכל על עצמו ועולמו.

הרי אם גם אדם אילם וחרש יכול להפוך למרצה וסופר דגול (הלן קלר), אם אדם חירש יכול להיות אחד מגדולי המלחינים (בטהובן) ועוד אין-ספור דוגמאות, אז סימן שתירוץ ה"פתולוגיה" ותירוצים אחרים לא עומדים יותר לזכות אף אחד. איך בדיוק עושים את זה? גם לגישת ה- NLP הפתרונים. ומי שרוצה לחוות את זה יכול לקרוא את התגובות של האנשים שפגשו אותי לאחרונה או לפגוש אותי פנים אל פנים.

מעבר לזה, מי שרוצה לשתף אותנו במתכון שלו לסלט פירות – מוזמן! בין המגיבים יוגרל כובע קוסם והמון אדר

להתראות
יובל

לפעמים נדמה שישנם אנשים מספיק מטורפים מכדי שירצו שהחיים שלהם ישתפרו באופן כלשהו. עדיין הם בני אדם. מחשבותיהם והערכים שלהם שונים ממה שאני מכיר ומעריך, והאלימות אליה נגררנו בארצנו מעידה על כך. עדיין, אני חושב שמאחורי כל התנהגות, תהה מעוותת אשר תהה, יש כוונה חיובית.

מהצד בו אני מתבונן במאבק המתחולל סביבנו אני יכול לראות שיש בינינו אנשים השואפים להיות ממוקדים בעשייה של משהו חדש ויש אנשים שרוצים להשתחרר מתקיעות של עשייה לא יעילה. זה נכון ברמה לאומית ונכון גם ברמה של ארגונים עסקים ואנשים פרטיים. בכל מיקרה, כל מי שמדבר ומייחל לשינוי עדיין מדבר על הרצון לעשות משהו אחרת – משום שהוא עדיין לא הצליח לעשות אותו. הרי, אם הייתה לו היכולת לעשות זאת, המעשה כבר היה נעשה, נכון?

כלומר, אנשים יוצרים תקיעות בחייהם כי הם עושים עוד מאותו הדבר, אותו עשו עד כה. כדי להיות מסוגלים לעשות משהו אחרת, עלינו להיפתח ללמידה. עלינו לאפשר לעצמנו לשים רגע בצד את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על עצמנו, על יכולותינו ועל העולם בו אנו חיים ולהציב סימן שאלה במקום סימן קריאה. זה לא משנה אם האדם הוא ינוקא בתחומו או שועל קרבות ותיק שפשוט רוצה יותר, ברגע שהאדם מפסיק ללמוד זו רק שאלה של זמן עד שהוא יתקע. איך שאני רואה את זה, אין במציאות מצב של כישלון אלא רק משוב המזמין כל אחד מאיתנו ללמוד, להתפתח ולהשתכלל.

מספרים על פסיכיאטר מפורסם שלימד במסלול רפואה, שהוזהר שיהיה לו גם תלמיד גאון ממסלול פתולוגיה ששונא פסיכיאטריה, ושאינו משתף פעולה עם מרצי התחום.

בתום שבוע הלימוד הראשון כשנתבקשו התלמידים להגיש עבודה, הגיש התלמיד המדובר דף חלק. כשקיבל המרצה את הדף אמר לסטודנט: "בלי שאקרא את העבודה שלך, אני מזהה שתי טעויות: האחת שאין בה תאריך ושתיים – אין בה את החתימה שלך. הגש לי מחדש את העבודה בשבוע הבא ותחשוב שלכתוב את העבודה הזו, זה כמו לתאר דגימה פתולוגית דרך מיקרוסקופ."
שבוע לאחר מכן, מתאר המרצה, הוא זכה לקבל ולקרוא את אחד המסמכים המרגשים והמושקעים ביותר בנושא.

בכל פעם שאני שומע על מישהו שמחליט לעשות תהליך שינוי אני יודע שרק עצם העובדה שהוא מפנה לעניין זמן (יש תאריך) ומוצא בתוכו את הנכונות לעשות שינוי (חתימת המבצע) השאיפה שלו תבוא על סיפוקה – רק בתנאי שהוא יהיה מוכן להודות שהוא "לא יודע", יפנה בתוך עצמו מקום הפנוי ללמידה וגם יבין שזה תלוי בו, כי הוא יודע שרק הוא יכול לעשות את "כפיפות המרפקים".

לכן, אני שואל את עצמי, איך בדיוק היו יכולים להישמע, להראות ולהרגיש החיים שלך אם היה באפשרותך לשחרר ברקסים והנחות יסוד בולמות ולממש את שראוי שיתקיים בחייך?

מספר המקומות הפנויים בינואר למפגש הנחייה NLP ראשון ללא תשלום מצטמצם. מי שמעוניין, מתבקש ליצור איתי קשר טלפוני. היוזמה והעשייה היא בידיים שלך.

שיהיה שבוע שקט ולהתראות
יובל הרפז
אימון, הנחייה וליווי תהליכי שינוי
טל' נייד: 050-3551767

הנה נכנסנו ל-2009.

אם זה היה תלוי במצב הכלכלי, במצב הביטחוני, במזג האוויר או במה שאחרים חושבים עלינו אז אני יכול לתאר לעצמי שכל מה שנצליח לראות בעיני רוחנו יהיה מאד מעורפל, קודר, קר וחמקמק… וככול שאנו מקשיבים להדי מקלטי הטלוויזיה, רעש כותרות העיתון ואולי אפילו זעזוע האדמה הנאנקת תחת מטחי המשברים הפוקדים אותה לאחרונה, יש מי שיתבונן דווקא… פנימה, דרך העיניים שבלב, ויזהה ניצוץ קטן של תקווה אנושית, חמה ואופטימית שדולקת כמו נר קטן הממתין להזדמנות לגרש את החשכה.

אני חייב לומר שכמו שכואב לי הלב על אנשים שנפגעים ונהרגים באלימות, על חסכונות של שנים שנעלמים בבועות פיננסיות, על עסקים שקורסים ועל מפוטרים חסרי אונים, כך אפשר אולי להבין שכל זה הוא בסך הכול מעשה ידי אדם. ובזמן שהעיניים שלנו קוראות מילים אלו מעל מסך המחשב, אפשר שניקח נשימה עמוקה ואולי ניזכר בדבריו של רב נחמן מברסלב ש"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך, לכן ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות." ואני שואל את עצמי: איפה אני הייתי רוצה שהמחשבות שלי תהיינה היום?

האם הייתי רוצה להיות בין אנשים שבוכים על מר גורלם?
האם הייתי מאחל לעצמי להיות בין אנשים הרודפים ונלחמים באחרים?
או האם הייתי שואף להיות בין אנשים שיבחרו להתמקד במה שניתן לתרום, לחזק, לשתף ולטפח?

אנחנו לא חייבים לבחור באפשרות השלישית אבל היה זה הרב קוק שאמר "פעולה ראויה לעולם אינה המלחמה בחושך אלא תמיד לעורר, להדליק ולהרבות באור". אני לא יודע מה איתך, רק שכל מחשבה הממוקדת בפוטנציאל מזמינה אחריה עשייה המקרבת לבבות ומרחיקה חומות. ותוך שאנו נכנסים לשנה החדשה, יש מצב בו ניתן למילים הללו להעמיק בנו רק עוד קצת, ואולי נגלה מה באמת חשוב לנו ואיזה הזדמנויות מופלאות אנו יכולים ליצור בימים, בחודשים ובשנים שלפנינו…

לא כולנו נמצאים באותה נקודה בחיים אבל לכולנו יש פוטנציאל אינסופי. כך שיש אנשים שעדיין ירצו לדעת מה חשוב להם ליצור השנה ויש אנשים שפשוט יחליטו, יעשו ויקטפו את פירות עמלם כמו תפוח בשל ועסיסי.

מצד שני, יהיו גם אנשים שיזכרו שגם השרשרת הכי חזקה בעולם תלויה בכוחה של החוליה הכי חלשה שלה. לכן הם לא יניחו לקשיים לדבוק בהם ועמוק בלב הם יוכלו למצוא חתירה למצוינות, נכונות לזיהוי נקודות תורפה ופתיחות ללמידה, התחזקות והתרחבות. נשמע מוכר, לא?

בינינו, האם זה לא היה יכול להיות נפלא אם היינו יכולים להתגבר על אותם בלמים פנימיים? נכון? איך היו נראים החיים שלנו עם יכולת נקייה וחדה להתבונן בבהירות בעיני רוחנו אל החיים שהיינו מאחלים לעצמנו? האם לא היינו מאחלים לעצמנו להצטרף לריקוד הברכה שממתין לכל אחד ואחת מאיתנו, בסבלנות אין סופית?

ג'ימס אלן אמר על זה ש"חלומות הם הזרעים של המציאות" ואני החלטתי לזרוע קצת יותר הזדמנויות תקווה באמצעות מבצע:

מטרת המבצע שלי היא להפוך את חודש ינואר השנה לזמן של חסד ונתינה וליצור עד סוף החודש הזדמנות להתחלת שינוי לפחות ל-20 אנשים.

לכן, אני מזמין אותך למפגש אחד פרטי – ללא תשלום - של הנחייה פרונטאלית בכלים של NLP. במפגש זה יהיה באפשרותך לפרוץ גבולות אישיים, להתחבר למוטיבציה להגשים מטרה מלהיבה, לשנות דפוסי חשיבה או דפוסי התנהגות לא יעילים ולהפוך את 2009 לשנה הכי נפלאה עד היום.

ולמי שלא מכיר, NLP היא גישה רחבה של שיטות וטכניקות יישומיות, הקיימת כבר למעלה מארבעה עשורים, שדרך יצירת חלון עם הלא-מודע, מאפשרת לאדם ליצור שינוי מכוון ומלהיב בחיים האישיים, במערכות היחסים ובעולם העבודה והעסקים, מעבר לגבולות ההכרה וההיגיון.

כלים מגישת ה-NLP יכולים ליצור שינויים עמוקים, מכוונים וחיוביים ברמות השמחה, ההתלהבות והתשוקה, להשתחרר ממצבי תקיעות בקריירה או בזוגיות, להתחבר לעוצמה האישית ולמוטיבציה בעשייה, להשתחרר מאמונות ומתבניות התנהגות בולמות וליצור סדרי עדיפויות והתקדמות לתועלת חיי היום יום והקריירה.

הנה מה שאומרים כמה אנשים שהתאמנו איתי עד כה:

"שלום יובל, בזכות תהליך האימון איתך השגתי פתיחות ורגישות לאנשים, דרכים שונות וזווית להסתכלות על מצבים והבנה של דברים שלפני כן נראו לי לא ברורים. האימון היה מיוחד ופתח בי אפשרויות מחשבה וזוויות הסתכלות חדשות. בסיכומו של דבר חשוב לי להגיד: זהירות…. האימון איתך עשוי להביא לשינוי שרוצים…" שחר ל.

"תודה יובל שהיית בשבילי. הקשבת, האמנת, הדרכת. בזכותך מצאתי את הדרך לעצמי, לאני האמיתי שלי. בזכותך למדתי לקלף את הפחדים והתירוצים. למדתי לאהוב את עצמי ולהרגיש טוב עם עצמי וזה הדבר הכי חשוב… בזכותך יש לי פרויקט חיים שאני עובדת עליו ומקווה ויודעת שייראה אור בקרוב, שבו אוכל להגשים את עצמי ולתרום לקהילה בדרך שלי. תודה שזימנתי אותך לחיי." ענת ח.

"יובל, הכלים בהם השתמשת הובילו לשינוי דרך החשיבה, להתפתחות אישית ולשינוי אישי משמעותי המקיף את כל תחומי החיים. האימון איתך היה מוצלח ואפקטיבי, קידם אותי מאד, ענה על הציפיות שלי מהאימון מעבר למשוער והביא אותי להישגים וליכולת פעולה עצמאית שלא הייתי מגיע אליה בלעדיך." יעקב ד.

מבצע "ינואר של צמיחה – 2009" הוא בשבילך רק אם יש בך סקרנות ורצון לשתף איתי פעולה ולשטוף את המציאות והעתיד שלך באור חם, בהיר, וממוקד. לכך אני מוכן לעמוד לרשותך במשך כשעה וחצי לשחרור מעצורים וליצירת פריצת דרך ושינוי בתוצאות עשייתך. ניתן ליצור איתי קשר טלפוני, לשריין זמן ומקום ולהתחיל להזיז את גלגלי הצמיחה שלך כבר היום, כבר עכשיו.

ובזמן שאנו חשים את גופנו יושב בבטחה על הכיסא אפשר שהמחשבות על האפשרויות השונות העומדות בפנינו יעלו בנו, ויש אנשים שייקח להם עוד יום יומיים להבין, ויש שידעו מיד שלא רק שביכולתנו להשתחרר מגישות ומחשבות מגבילות אלא שיצירת שינוי יכולה להתרחש הרבה יותר מהר ממה שאנו חושבים…

*תוקף ההצעה רק לחודש ינואר 2009 ולמי שעד היום לא הייתה לו עדיין הזדמנות לעבוד איתי. כל הקודם זוכה. המבצע מתאים לאנשים בוגרים, הבריאים בנפשם, האחראים על כל מחשבותיהם, רגשותיהם ומעשיהם, שאינם בעלי התנהגות כפייתית ואינם מאובחנים כבעל חריגות נפשית או רגשית.

להתראות
יובל הרפז
אימון ופיתוח מנהיגות אישית
050-3551767